14 בנובמבר 2015

בין הגז לגבינה



חידון בישראליות: מה היא הפחמימה שהעניים - כלומר  20% ממשקי הבית עם ההכנסה הכי נמוכה  - צורכים הכי הרבה ממנה?

 א. אורז   ב. לחם אחיד   ג. פיתה   ד. סוכר.

ברשימה הזו קל להגיע לפחמימה הכי פחות נצרכת על ידי כלל העניים וכלל הצרכנים גם יחד: לחם אחיד. לכן ממשלת ישראל מטילה פיקוח על מחיר המוצר הזה. לעומת זאת על הפחמימה הכי אהובה – הפיתה – אין כלל פיקוח במחיר.


יש שיאמרו כי פיתה היא "ערבית" והזנחת הפיקוח עליה מקורה בלאומנות יהודית. סביר שיש משהו בטיעון הזה. אבל הסיבה המרכזית היא שבכדי לפקח על פיתה צריך מערכת מורכבת ומסובכת – מדובר במאות יצרנים. ואילו בלחם אחיד סוגרים עניין, ובזול, עם ארבע מאפיות. וממשלה ששנאת הפיקוח היא הדת שלה – בוחרת בדרך הקלה, גם כשהיא מטומטמת להחריד – אפילו העניים אוכלים רק כיכר לחם אחיד לחודש אבל בערך 60 פיתות – לא כולל במסעדות.

השמנת של לפיד

במקום שאין ממשלה יש זליכה. החשב הכללי לשעבר, מי שהיה המחמד של נתניהו, הוא עתה פרופסור במכללת אונו ולובש חולצה של פעיל חברתי. בדצמבר 2013 חתם שר אוצר על צו ולפיו שמנת מתוקה וגבינה 5% יוכנסו לפיקוח מחירים ממשלתי ומחירם הופחת בו ברגע ב – 20%. למה שמנת מתוקה כן ופיתה לא? תשאלו את יאיר לפיד.

זליכה שכר את שירותיו של עו"ד רנן גרשט שהגיש בקשה לתביעה ייצוגית נגד תנובה – מונופול במוצרי חלב - על גביית מחיר מופרז.

מה זה מחיר מופרז? מתברר כי החוק אוסר על מונופול לגבות מחיר לא הוגן. מהו לא הוגן? מקובל היה לחשוב שמונופול "טורף" את מתחריו באמצעות מחיר נמוך מדי. וכך הממשלה דאז אסרה על בזק להפחית במחיר שיחות לחו"ל בעת שקמו לה מתחרים לפני יובל שנים. אבל מה בדבר מי ש"טורף" את הצרכנים?

תנובה, איך לא, מתגוננת כנגד הצרים על רווחיה. לטענתה אין דבר כזה "מחיר מופרז". בשבוע שעבר פסקה השופטת בזק רפפורט כי אכן לטרוף צרכנים זו עבירה וכי על תנובה להמציא מידע על עלות ורווח בשמנת מתוקה וגבינה 5%.

כחלון = לפיד

מה שמביא לתמיהה גדולה. אם שר האוצר מצא כי תנובה הרוויחה יותר מדי ולכן מחירי מוצריה הופחתו – איך זה שהממשלה לא תבעה את תנובה על מעלליה לפני דצמבר 2013? איך זה שממשלה מחזיקה זרוע ביצועית  -"הרשות להגנת הצרכן" - ולא עושה את מה שמתבקש במקרה הזה: לקרוע את הצורה למונופול שהיא עצמה מצאה שגובה מחיר ביתר?

מה שמלמד שהממשלה שלנו אדישה לצרכן ולא עושה עבודתה כנדרש. ולא רק בעניין החלבי הזה.

אבל, וזה העניין החשוב, הפסיקה החדשה פותחת פתח לאזרחים שכן איכפת להם. לפני כמה שנים זעקו כאן על המילקי – שהוא מונופול של שטראוס. האם מה שנדרש מתנובה – דהיינו להסביר איך נקבע מחיר השמנת – יחול גם על אחרים?

תפנית במחיר הגז הטבעי?

ומכל האחרים נבחר את המשעשע. נתניהו מאוהב ב"מתווה הגז" שהשאיר את הגז הטבעי כמונופול על אפו של הממונה על ההגבלים העסקיים. ואף נקבע מחיר מרבי לאותו גז. הנה הזדמנות לעקוץ מונופול במקום רגיש: לחייב אותו להגיש מידע על עלויות והרווח בהפקת המוצר. ושנתניהו וחבריו הטייקונים יאכלו את התבשיל המונופולי שהקימו למען רווחי הזכיינים על חשבון הצרכנים.


(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב- 3.11.2015)