מירב ארלוזורוב היא בעלת טור ב"מרקר" המוסף הכלכלי של עיתון
"הארץ". מי שעוקב אחרי כתיבתה למד שיש לה גם תפקיד ממלכתי. מדי פעם היא מביאה
"הצעות" שמשרד האוצר מפריח באמצעותה כדי לראות לאן הרוח נושבת.
וכך ביום 23 לפברואר 2015 כתבה ארלוזורוב על הצעה חדשה לחיסול "אגרות
החוב המיועדות" והמרתן ב"רשת ביטחון" לקרנות הפנסיה. ואם הקוראים
נרתעים מהסינית העממית הזו הנה נסיון להעביר את הדברים באופן פשוט יותר.
הממשלה מסבסדת את הפנסיה. בפנסיה התקציבית, המבוטח משלם מעט מאוד ומקבל
פנסיה הצמודה לשכרו האחרון של העובד. זהו מועדון ה VIP
של הפנסיות.
בקרנות הפנסיה הוותיקות, הפנסיה צנועה יותר ומחושבת לפי השכר הממוצע לכל
אורך תקופת העבודה, ולא רק בתקופת השכר האחרון – הגבוה ביותר. הסבסוד שם הוא
באמצעות הטבת מס למי שמשלם מדי חודש לקרן הפנסיה ובאמצעות ריבית מועדפת לאגרות חוב
ממשלתיות שאותן מחויבת קרן הפנסיה לרכוש כדי להבטיח את הפנסיה של העובד.
בקרנות הפנסיה החדשות יש את הטבת המס למשלם, אך מימדי הסבסוד באמצעות
הריבית לאגרות החוב קטנים יותר. הפנסיה החדשה, על כן, היא המוצר הכי נחות בשוק.
ביטחון ולא כסף
מה כותבת ארלוזורוב מפי האוצר?
שבמקום שהממשלה תסבסד את הריבית לאותן אגרות חוב היא תעניק רשת ביטחון
לקרנות הפנסיה כך שאם הן יפסידו בהשקעות של כספי מבוטחים – הממשלה תפצה. מכיוון
שבפועל קרנות הפנסיה מרוויחות, ולפי התחשיב אף יותר מהריבית על אותן אגרות חוב, יש
הסתברות גדולה שהממשלה כלל לא תיאלץ לשלם את הפיצוי ובכך ייחסך הון עתק לקופת
המדינה.
ותראו כמה שזה יפה: מצד אחד הפנסיונרים יקבלו יותר, כי קרנות הפנסיה
מרוויחות יותר אם אין מאלצים אותן לרכוש את אותן אגרות חוב מיועדות. מצד שני
הממשלה תחסוך בריבית ובכך יתפנה כסף לצמצום החוב הממשלתי, לחינוך, לבריאות ולשאר
עניינים של יום יום.
לא צריך להיות סטיבן הוקינג כדי לחשוד בהצעה. בהינף קולמוס גם הממשלה
מרוויחה (בחסכון) וגם הפנסיונרים מרוויחים (ברווחי יתר)? כל מדינות העולם המערבי מתחבטות בעלות הפנסיה,
והנה משרד האוצר הישראלי ממציא לנו פטנט שכזה!
חשוד מאוד.
בואו בחשבון
רק כדי לסבר את העין. אם אפשר להרוויח בשוק ההון יותר מהריבית שהממשלה
משלמת באותן אגרות חוב, מדוע שהממשלה לא תיקח את הכסף שהיא מקבלת מקרנות הפנסיה
בעבור אותן אג"ח, ותשקיע אותו היא בשוק ההון המפולפל, תרוויח את ההפרש, תיטיב
עם חשבונותיה הגירעוניים, ובהינף השקעה יימצא הכסף לאותה ריבית מועדפת באגרות חוב
מיועדות?
אלא שיש במעשייה הזו יותר מכשל חשבונאי. לממשלה אין כסף משלה. יש לה כסף
שאנחנו מעבירים לה כמיסים. ההבדל בין שיטת אג"ח מיועד לבין שיטת הפיצוי היא
בשאלה מיהו משלם המסים שמזין את הממשלה.
על פי שיטת הפיצוי שמביאה ארלוזורוב בשם האוצר אם יהיה פיצוי (היא מטילה
בזה ספק) הוא ישולם במועד ההפסד של קרן הפנסיה. נניח שיתגלה הפסד ב – 2025, הרי באותה שנה האוצר יעביר לקרן הפנסיה את הסכום
החסר. מי המשלם? כל מי שעובדים באותה שנה.
בשיטת אגרות החוב המיועדות, משרד האוצר מעביר כל שנה את כספי הסובסידיה
הנדרשת לקרן הפנסיה. מי משלם לממשלה? כל מי שעובד בכל שנה. ובמילים פשוטות: בשיטה
הזו כל עובד, ממיסיו, משלם את הפנסיה שלו. בעוד שבשיטת הפיצוי יכול אדם שלא לשלם אגורה למען הסובסידיה לפנסיה
שלו, ואם יקרה הפסד – ישלמו את הפיצוי אנשים אחרים. אולי הילדים.
לא בטחון ולא פנסיה
להטיל מס על אחרים, אפילו על הילדים שלנו, זה תרגיל נחמד. כלומר מנוול. באירופה המערבית ובארה"ב אוכלים בשנים האחרונות
פירות באושים אלה כי שם הלכו על שיטה דמויית שיטת ה"פיצוי" הממולצת על
ידי האוצר, ולא על שיטת אג"ח מיועד. כעת מנסים שם לקצץ בפנסיה כי נטל המס הוא
כבד מנשוא.
אז תודה למנהלות האוצר, ותודה למירב ארלוזורוב.
אבל לא תודה.
