בבתי הספר לכלכלה לומדים שעל ההתנהגות
האנושית משפיעים הכסף והטעם. כסף הכל מבינים. אבל מהו הטעם? מה שבאמת אנחנו רוצים:
עגבניות או מלפפונים. שמלה בצבע ירוק או אפור. איך נדע מה הטעם? שנים הרבה היה
מקובל שכדי לקבל תשובה צריך לשאול. עד שלמדנו בסקרי הבחירות האחרונים שכאשר שואלים
מקבלים תשובות תמוהות. אולי הזיכרון לא מה שהיה. אולי סתם טעות. ואולי שמחים
להטעות את השואל.
במקום לשאול ולשגות, הציע מישהו להסתכל
מה עושה האדם. אם הוא קונה מכנסיים ירוקים ולא אפורים – למדנו על טעמו. ואם מרבה לצרוך
מלפפונים גם כאשר העגבניות זולות – כנראה שמעדיף את הירוק על האדום.
עתה נפעיל תלמודנו על הנושא האקטואלי של
הימים האחרונים: ההסכמות הגרעיניות עם איראן. מה טעמה של ישראל? לכאורה התשובה
פשוטה: ראש הממשלה, הקבינט, האופוזיציה כקואליציה כולם מדברים בגנות ההסכמות. יש
המדברים בקול גדול – בנימין נתניהו, למשל. ויש בקול רופס – כמו הרצוג לדוגמא
הבלוף של נתניהו
אלא שלמדנו שמה שאומרים הוא לא תמיד מה
שבאמת חושבים. אז מה האמת? הנה דרך להגיע לתשובה:
תשאלו את ראש הממשלה ושריו האם ישראל היתה חותמת על הסכם כזה אם היא, ולא איראן, היתה
הנמענת שלו. התשובה, מובטח, היתה שלילית למהדרין. ישראל לא הסכימה ולא תסכים לחתום
על הגבלות בנשק גרעיני. בדיוק כמו עמדתם של ה"שמרנים" בטהרן. בנימין
נתניהו ומחמוד אחמדיניג'ד נמצאים באותו צד של הנייר: הם נגד. למה? כי ההסכם, כך
השמרן האיראני כמו המנהיג הישראלי מגביל את יכולתה הגרעינית של מדינתו.
אלא שהדיון האמיתי הוא כלל לא על היכולת
הגרעינית של איראן. אפילו בימין לא חושבים כי איראן תתקוף גרעינית. במקרה כזה,
ברור לאיראנים, הם יחטפו גרעין בחזרה. האיום הגרעיני הוא בלוף מההתחלה ועד הסוף.
האמונה הרווחת היא שהמשטרים הערבים לא
יוזמים מלחמה על ישראל – על אף שמבחינת טעמם הפוליטי הם מעוניינים בה – כי הם
חוששים מתגובה גרעינית ישראלית. אבל אפילו ישראל לא מאמינה בהבל הזה. אחרת היא לא
היתה מתחמשת בנשק קונבנציונלי מכף רגל ועד ראש. כי האיום, ככל שישנו, אינו
מהגרעין. בכל זאת, חוץ מהדמוקרטיה הגדולה בעולם, ידידתנו ובת בריתנו, המממנת את
שרביט הקסם וכיפת ברזל, אף אחד לא השתמש בפצצה. אפילו הרוסים, שהאשימו את הצ'צ'נים
בכל פשע אפשרי, לא עשו כן.
החות'ים מההתנחלויות
אז על מה הדיון או הוויכוח? על זכות
המונופול. ישראל מבקשת לשמור לעצמה את המונופול על הנשק הגרעיני (שאין לה, כמובן) באיזור.
אבל, ולא במעט בגלל קיום המונופול עד כה, איראן מתעקשת להיות יצרן עצמאי. אנחנו
מספרים על הסכנה החות'ית בתימן. הם, בחסות איראנית, ישלטו על מיצרי באב אל מנדב
ויחסמו יבוא מכוניות טויוטה לישראל. באמת? קשקוש מוחלט. אבל בתור סיפור זה נשמע
טוב.
אבל זה בדיוק מה שמספרים בטהרן על החות'ים
תוצרת ישראל. בגלל המונופול הגרעיני הישראלי תנועת ההתנחלות פורחת וחוסמת מדינה
פלסטינית.
ואם ההשוואה הזו נראית מופרכת תחזרו
ותישאלו את נתניהו האם הוא היה חותם, בשם ישראל, על הסכם דמוי ההסכם עם איראן או שכמו
שמרני טהרן, היה מתנגד לו.
ושיסביר איך הסכם שהיה מגביל את יכולתה
הגרעינית של ישראל לא מגביל את יכולתה הגרעינית של איראן.
(פורסם
ב"ידיעות אחרונות" ב – 7.4.2015)
