18 באפריל 2015

סטטוס קוו סטטיסטי


נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" כתב השבוע כי מאז קום המדינה ועד היום השתנה ה"סטטוס קוו" הדתי-חילוני לטובת החילוניים. בין ההוכחות לטענה זו כתב ברנע כי בירושלים, בתחילת שנות ה- 60 של המאה הקודמת, היתה מסעדה אחת פתוחה בשבת והיום יש רבות שכאלה. הנה הוכחה, בסטטיסטיקה של סטטוס קוו, איך החילונים מנצחים.

הוכחה בעלת תוקף?


הנה איך הופכים את העובדה לכאורה (לפעמים המילה לכאורה היא באמת במקומה) על פניה ומוכיחים את ההיפך. המסעדה הפתוחה ההיא, טרבלוס שמה, היתה מסעדה כשרה. ובכן, בימים האפלים ההם היתה בירושלים מסעדה כשרה פתוחה בשבת. היום אין אף מסעדה כשרה פתוחה בשבת. לא בירושלים ולא באף מקום אחר על אף פסיקה האוסרת זיקה בין כשרות ושבת. מסקנה: מצב החילוניים הורע, לפחות אלה מהם שאיכפת להם ממזון כשר.

אבל היה עוד ארוע באותן שנים אפלות של המאה הקודמת.  בירושלים של אז היתה תחבורה ציבורית בשבת. נכון, אלה לא היו אוטובוסים אלא מוניות. אבל היו קווים קבועים, והיה שרות ציבורי שפעל כל שבת וחג. היום אין. מסקנה: מצב החילונים הורע יחד עם הזיכרון של ברנע.

יחסי או מוחלט?

אלא שטרבלוס של אז לא היתה יחידה בהזמנת סועדים בשבתות. היו שתי מסעדות לא כשרות פתוחות בעיר עם 60,000 תושבים: פינק ובוקובסקי. ומה שחשוב לענייננו הסטטיסטי, באותם ימים היו בירושלים בערך 20 מסעדות בסך הכל. ללמדנו שאז כ 15% מהמסעדות היו פתוחות בשבת. היום זה פחות ממחצית השיעור הזה (בניכוי מזרח ירושלים).

התחדשות הדיון ב"סטטוס קוו" הדתי-חילוני באה בעקבות דרישה משר התחבורה להתיר תחבורה ציבורית בשבתות וחגים. השר, בבהמיות הצפויה ממנו, דחה את הדרישה והפנה את הדורשים לבוז'י הרצוג. יעני, הפסדתם בבחירות אז תאכלו אותה. כאילו שבוז'י, בהיותו שר, פעל בעניין הזה. אחר כך טען השר כץ שתחבורה בשבת היא הפרת אותו סטטוס קוו.

חיפה כהוכחה

המתעסקים בעניין מביאים כדוגמא את חיפה עיר שבה פועלת תחבורה ציבורית בשבת. אלא, נחזור עתה לסטטיסטיקה, חיפה של אז היתה עיר אחת מתוך עשרים. מאז נבנו הרבה ערים ובאף אחת מהן אין תחבורה ציבורית בשבת. ברור על כן, שיחסית לעבר, מצב החילוניות הורע בתחום הזה.

אבל מה עם שמירת המספרים המוחלטים? מי שהולך עם סטטיסטיקה כזו, המקבעת את המספרים של אז, מוזמן להסביר איך 400 בחורי ישיבה פטורים משרות צבאי הפכו לרבבות כיום? כי אם יש גידול טבעי במספר תלמידי ישיבה, איך זה שאין גידול טבעי במספר קווי התחבורה הציבורית? הנה לכם עוד משחק בסטטיסטיקה.

בירושלים של אז היו שתי חנויות שמכרו חזיר ומוצריו. העיר גדלה מאז פי 15 לערך מה שמזמין, סטטיסטית, קיומן של 30 חנויות כאלה. במציאות בקושי תמצאו שליש מהמספר הזה. אז מה זה אומר על ה"סטטוס קוו"?
וכל זאת עוד בטרם התקיים בדל  דיון על השאלה מה מקור הקדושה להסדר פוליטי מאותם ימים. לבטח מול זכויות אדם.

קטמון ואום אל פחם

סטטיסטיקה, למדנו, יכולה לשרת כל תוצאה. המבחן, למי שמתעסק בהבלים האלה, אינו במציאת "עובדות" מהשטח. ייכנסו המתדיינים לספר החוקים ויבדקו אילו חוקים נוספו מאז לצד הכפייה של הדת היהודית, וכמה חוקים נוספו המחלישים את הדת הממוסדת של היהודים. הממצא: זה בערך כמו התוצאה במשחק שהיה לא מכבר בין הפועל קטמון לאום אל פחם (רמז: זה נגמר באפס שערים לטובת אום אל פחם).