משה גזונטהייט הרים גבה. הוא שמע את שר הפנים מודיע החלטתו לחייב את כולם לשאת
תעודת זהות ביומטרית וכי הפרויקט יעלה מאות מיליונים. אבל ביטחון המדינה מחייב.
מחייב? גזונטהייט הוא פנסיונר של השב"כ. בימיו הפעילים צחקו על
הפרוייקט. לא שהשב"כ מתנגד. חס ושלום. כל פירור מידע עוזר להעצים את הממלכה
השבכ"ית. אבל מחייב? כמה טלפונים לחברים מאז והתברר שהמצב לא השתנה. נחמד שיש,
אבל כלל לא חיוני. אם במקום להשתיל צ'יפ על דרכון או תעודה אפשר היה להשתיל צ'יפ
בגולגולת של האזרחים....זה כבר היה סיפור אחר.
אלא שגזונטהייט היה מוטרד בגלל המאות מיליונים וסעידה, אשתו. לפני כמה
חודשים חשה ברע. כשהגיע עימה לבית החולים שאלו: "יש לך הפנייה?" יש לי
אישה חולה, השיב. זה לא מספיק טוב?
טוב לטיפול אבל איפה הכסף? גזונטהייט טילפן לרופא המשפחה ששמח לעזור.
"לאן לפקסס את ההפנייה"? לפקסס, תהה הפנסיונר. מה זה כאן, המאה העשרים?
לבית החולים, השיב. ומה המספר? לך תדע. התרוצץ גזונטהייט בין חדר המיון למשרד לקבלת
קהל והתור אינסופי.
כשהשתחררה סעידה קיבל גזונטהייט ניירת ובין השאר התבקש להמציא
"התחייבות" מקופת חולים. אבל קיבלתם הפנייה, אמר לפקידה. הפנייה לחוד,
והתחייבות לחוד. ולאן להביא את ההתחייבות? אלינו. אבל אתה יכול להעביר בפקס. אולי
במייל? התחנן גזונטהייט נטול הפקסימילה? מצטערים, אצלנו רק בפקס. או שתבוא בעצמך.
יחסים בין מחשבים
ואם לסעידה, אמר גזונטהייט בינו לבין עצמו, לא היה אותי לצידה? מי היה
מתווך בין הרופא, הקופה ובית החולים ומשנע ניירות, הפניות, דו"חות
ופקסימיליות? למה, חשב אז, הם לא מדברים ישירות. לבית החולים, לרופא, לקופת חולים
יש את מספר הזהות של סעידה. וכולם ממוחשבים עד צוואר. אז למה צריך לטרטר אותי?
כשבכ"ניק מנוסה הכיר את ראשי
"מערכת הבריאות". חלקם עשו אצלו מילואים בטיפול בנפגעי "לחץ פיסי
מתון". ד"ר כהני, מנהל בית החולים, צחק כששמע את הסיפור. לפני שנים,
הסביר כהני, היתה ועדה. והוועדה המליצה לאחד את מחשבי הבריאות. לא רק כדי לחסוך
ממך טרטור, אמר לגזונטהייט. בעיקר לחסוך כסף. כדי שלא נאלץ לעשות בדיקת סוכר בדם
יומיים אחרי שהקופה עשתה אותה בדיקה. ולא תאמין, המשיך כהני, ההמלצה התקבלה
וההחלטה התחלטה כנדרש.
ואז, מקשה השב"כניק במיל.?
ואז באו עורכי הדין והחשבים. איזו תוכנה תאחד בין המחשבים? ואיך נמנע
זליגת מידע רפואי מהרופא המשפחתי לרופא מבית החולים שאמנם מוכנים לקרוא פקסים, אבל
מידע שעובר במחשב, זה כבר סיפור אחר.
ואז?
את התסבוכת המחשבית/חשבית הזו היה נורא קשה לפתור השיב כהני. אמרנו לשרי
האוצר, המשפטים והבריאות שעד שיגמרו להתחרטט יציבו בכל בית חולים מסופים של מחשבי
הקופות. וכך, באמצעות הכרטיס המגנטי של החולה, נוכל לפחות לקבל מידע על כמות
ההמגלובין בדם לפני שנה. 100% אמרו השרים,
רעיון מעולה, וגם חסכוני. אמנם גזונטהייט ימשיך להתרוצץ בסבך הבירוקרטי, אבל לפחות
מידע רפואי יזרום.
ואז? ממשיך גזונטהייט להקשות על כהני.
יש כמה בתי חולים שיש להם. אצלנו אין. קופות החולים ביקשו הנחה במחירים
תמורת מסופים "כי תחסכו בדיקות דם", נימקו הקופות. "אז נתחלק
בחסכון", דרשו.
ואז?
שילכו לעזאזל, השיב כהני.
אז לפחות שישלמו לי דמי תיווך, תהה גזונטהייט בינו לבין עצמו, והמשיך
להתרוצץ.
(פורסם
ב"ידיעות אחרונות" ב – 28.4.2015)
