איזו מהומה חמודה התחוללה כאן בעקבות פירסם המלצות ועדת לוקר. "קצין
בכיר" אף אמר ש"ירו לצבא בין העיניים". לא פחות. אחר כך התנצל על
המילים אבל לבטח לא על התוכן שמקובל על שר הביטחון.
איך ראוי להתייחס לדו"ח?
הארץ מתחלקת בין חובבי קיצוץ תקציב הביטחון לבין התומכים בהגדלתו לנוכח
האיומים המתחדשים והמשתנים והמוכנות וההרתעה וכל מה שצריך. מכיוון שהצבא צעק חמס
(והתכוון לחמאס) נגד הדו"ח עלזו כל תומכי הקיצוצים. וכל חובבי הבירוקרטיה
הצבאית בכו בלב וקיללו בראש חוצות. ולשם שינוי, החלוקה אינה בין ימין לשמאל
במושגיו הישראליים. בראש תומכי הדו"ח נפתלי בנט, איש הימין הקיצוני. מה שנקרא
כאן בטעות שמאל (יצחק הרצוג ורעיו) שמרו על שקט מבורך.
מה שוועדת לוקר עשתה, בגדול, זה לטפל בכוח האדם בצבא (קיצוץ משמעותי בכמות
ובמחיר) בתמורה להגדלת התקציב למספר הפלא 59 (מיליארד, צמוד מדד). אולי יש דברים
נוספים שנמצאים בפרק חסוי. אבל ככל שידוע הם לא שאלו את עצמם מדוע צריכה ישראל
4,000 טנקים. ויש עוד די הרבה קושיות מהסוג הזה. אם לוקר וחבריו היו נכנסים לעניין
הזה בוודאי שהיו מושמצים עוד יותר: מה מבין קצין בחיל אוויר בצרכי חילות היבשה?
אז כמנהגה של ממשלת ישראל נמנעה הוועדה מלהיכנס לגופו של צבא. הלכו על כוח
אדם. על קיצוץ בו ובתנאי העבודה (שכר ופנסיה) ופיצו על זה בכסף (ה-59). מה שמפתיע הוא
למה זה לקח שנה ומשהו. אפשר לסגור כזה דבר בשבוע.
טעות קרבית
אפילו בדו"ח כל כך פשוט עשו שתי טעויות דראסטיות. הראשונה היא באבחנה
בין קרבי ללא קרבי. ניקח סגן אלוף שהגיע לגיל 42 שהוא הגיל הקובע לפרישה. מגיל 18
עד 36 היה קרבי וסיים כמפקד גדוד טנקים מיותרים. בשמונה השנים האחרונות הוא קצין
הדרכה ראשי לטנקיסטים בטנקים מיותרים. קרבי? לא קרבי? ההבדל הוא במיליונים. וישנו,
כמובן, רב סרן מחיל התחזוקה שהבין לאן הרוח נושבת ועבר מניהול מדים במחסן העורפי
להיות קצין תחזוקה של חטיבת תותחים. קרבי? לא קרבי? האם חייל ששולח טייס לפוצץ את
הצורה של טרוריסט בעזה הוא קרבי פחות מחייל שיושב באותה עת במגדל הפיקוח של
הטייסת? ומה על קצין מטה בחיל האוויר שאחת לשבוע טס שעתיים "לשמור על הכנפיים"?
כמות השטויות שתישפך על העניין הזה תהיה אדירה. אבל זו השטות הקטנה.
טעות אזרחית
השטות הגדולה היא 59 מיליארד שקל לשנה במשך חמש שנים צמוד למדד המחירים
לצרכן. זה מספר הפלא לתקציב הביטחון. ואיך שכלכלנים התלהבו מהעניין הזה. אולי לא
מהמספר, אבל בטח מהשיטה. די כבר ונמאס מהוויכוחים השנתיים על גודל התקציב. נמאס
כבר מהתרגילים שעושים על הכנסת שמאשרת תקציב אחד, ובפועל הוא גדל ב5-7 מיליארד מדי
שנה. נשים סוף לביזיון הזה. נקבע מספר, אפילו גבוה ב – 10% ממה שמשרד האוצר חושב
שראוי, ויבוא הקץ לתגרנות התקציבית.
אבל זה לא יקרה, ובצדק. נניח שמחר יש מלחמונת ובה מוציא הצבא 15% מהתחמושת
שלו. מאיפה הכסף להצטיידות מהירה? נניח שזה עולה רק מיליארד. מאיפה הכסף שכולו
מתוקצב למשך חמש שנים?
ובעיקר: לא ראוי שתקציב הביטחון
ישוריין יותר מכל תקציב אחר. נניח שיש ממשלה שמבקשת לשנות עדיפויות, ולתת לצבא יותר. אז אסור
לה? ואם יש ממשלה שרוצה ההפך – לתת מיליארדים לתלמידי ישיבות על חשבון תלמידי
תותחים. אסור לה?
את הדו"ח שימו על כן בלוקר.
