האוצר ובנק ישראל מסכימים, כרגיל, רק על דבר אחד: שכר המינימום הרסני למשק. העובדות אומרות אחרת? אז מה
שר האוצר, אפשר לומר, עמל רבות להקהות את עוקץ יחסי האוצר עם בנק ישראל. אבל גם תמיכתו של יעקב נאמן במדיניות המוניטרית של בנק ישראל לא שינתה דבר ביחסים אלה. אף פעם לא שררה אהבה בין האוצר ובנק ישראל. בשנים האחרונות שוררים טינה, בוז וזלזול. לכן, כאשר יש הסכמה בעניין מסוים בין שני הגופים האלה, עם ישראל צריך להיכנס לבונקר.
הנושא עליו מסכימים כלכלנינו הבכירים הוא הנזק הכלכלי של שכר המינימום. יותר שכר מינימום, הם מספרים, שווה יותר אבטלה. מבין „גורמי המדיניות" שהביאו למיתון הכלכלי, מציין משרד האוצר את שכר המינימום כגורם ראשון במעלה. מבין הגורמים המונעים את „חזרת המשק לתוואי צמיחה מהיר" מונה בנק ישראל את „עליית השכר הריאלי, ובפרט עליית שכר המינימום. "
מנהלים מול פועלים
לעולם – הנה עוד הסכמה, הפעם בשתיקה, בין שני הגופים הבכירים בכלכלתנו הציבורית – לא יוזכרו משכורות המנהלים כגורם כלכלי שלילי. מדוע? כי שכר המינימום נקבע בכנסת. ואילו שכר המנהלים נקבע בשוק העבודה, בתחרות חופשית, קודש הקודשים של הכלכלנים. העובדה ששכר המנהלים נקבע במועצות מנהלים, בהליכים נוסח „אתן לך ותיתן לי," אינה מעניינת את כלכלני הסקטור הציבורי ששאיפתם האולטימטיבית היא ליהנות מכורסאות ניהול בסקטור הפרטי.
כמו שהפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל, כך הלקאת שכר המינימום היא מפלטו של הנבל הכלכלי. עד כאן דברים מוכרים.
טקסטיל ומסעדות
לאחרונה קיימה האגודה הישראלית לכלכלה את הכינוס השנתי שלה. אחת מקבוצות העבודה עסקה בשאלה מהי השפעת שכר המינימום. קרנית פלוג, ניצה קסיר ויונה רובינשטיין חקרו את הקשר בין שכר המינימום והתעסוקה בענפים שיש בהם, יחסית, הרבה כוח אדם בעל מיומנות נמוכה. מעשית, המחקר התמקד בטקסטיל ובשירותי מזון. כצפוי, הקשר בין שני המשתנים היה כזה: העלאת שכר המינימום מקטינה את התעסוקה בענף הטקסטיל. בענף שירותי האוכל לא נמצא כל קשר כזה.
מדוע שכר המינימום קטלני כל-כך בטקסטיל, ופחות קטלני למלצרים ומלצריות? תשובת החוקרים נוגעת למידת החשיפה של הענף לתחרות מול יבוא. בטקסטיל, העלאת שכר המינימום גורמת אבטלה, משום שבעלי המפעלים לא מסוגלים להעלות את מחירי החולצות בהתאם לעליית השכר. לעומת זאת, העלאת שכר המלצריות לא יוצרת אבטלה, כי בעלי המסעדות כן מסוגלים להעלות את מחיר הארוחה, בהיעדר תחרות מול מסעדות מיובאות.
הנה, על-כן, ממצאי חוקרים מהמעלה הראשונה, המצדיקים את טענות האוצר ובנק ישראל על חטאי שכר המינימום. האומנם?
אפילו המינימום לא נאכף
בני פפרמן מהרשות לתכנון כוח-אדם הציג ממצאים, על-פיהם דווקא בטקסטיל אין אכיפה של ממש בנושא שכר המינימום. בכל ענפי המשק, טען פפרמן, כ11%- מהעובדים מרוויחים שכר נמוך משכר המינימום – פי שניים בהשוואה לתקופה שלפני עשר שנים. בענף הטקסטיל גדל שיעור העובדים המרוויחים פחות משכר המינימום מחמישית לבערך רבע. בענף שירותי האוכל הממצא יציב: רבע מהעובדים משתכרים פחות מהמינימום החוקי.
מה שפפרמן מספר הוא שאולי מחוקקינו מעלים את שכר המינימום בספר החוקים, אך הממשלה שלנו מתקשה באכיפה. מכאן לא קשה להגיע למסקנה שאולי שכר המינימום הוא נורא בתיאוריה, אבל לא ממש אפקטיבי בפרקטיקה.
גם תורת המחירים לא כל-כך מסייעת לממצאי המחקר. החוקרים, שלושתם ממחלקת המחקר של בנק ישראל, השתמשו בנתונים משנות ה70- ומתחילת העשור. אני הסתכלתי השבוע על נתוני . 1998 -1993 סעיף „ארוחות במסעדות" במדד המחירים לצרכן עומד כיום על 157 נקודות, 2 נקודות בלבד מעל מדד המחירים הכללי. לעומת זאת, שכר המינימום עלה בכ24%- מעל למדד. מסקנה: שכר המינימום עלה, המחירים לא עלו באופן חריג, ודבר לא קרה לתעסוקה.
יעל ארטשטיין היתה בעבר במחלקת המחקר של בנק ישראל, והיום היא במכללה האקדמית בתל אביב. ארטשטיין מצאה כי שוק העבודה שלנו, בניגוד למה שחושבים רבים, הוא גמיש למדי. יותר גמיש מזה של בריטניה, למשל. לעניין שכר המינימום היא מצאה כי הוא אינו משפיע על התעסוקה, לפחות לא ברמה של כלל המשק. אולי במפעל פלוני, היא מציינת, העלאת שכר היא בעיה. אבל במשק בכללותו לא נמצאו ראיות להשפעה השלילית של שכר המינימום.
מה משמעותם של המחקרים החדשים? אין מקום למסקנה כי שכר מינימום אינו גורם בעל משקל כלכלי. אך רחוקה הדרך עד להחלטיות שבה פקידינו הלא-מלומדים גורסים כי כל שינוי בשכר המינימום הוא הרסני. יש בהחלט מקום להעלאה מבוקרת ואיטית של שכר המינימום. יהיו מפעלים שייאלצו
להיסגר. סביר שהמפעלים האלה היו נסגרים ממילא, או שהיו מתקיימים רק בזכות שכר רעב.
2. 6. 1998
