לפי נתוני הלשכה
המרכזית לסטטיסטיקה פער השכר הממוצע בין גברים ונשים בישראל הוא 34% - לטובת
הגברים.
ומכאן לחידה. הפער
הזה נובע מכך ש-:
א.
נשים מוכנות לוותר על שכר ובלבד שיתקבלו לעבודה.
ב.
יש אפליה נגד נשים.
ג.
נשים מעדיפות, יותר מגברים, עבודה במשרה חלקית.
הקוראים מתבקשים
לעצור כאן למשך דקה ולגבש דעתם על התשובה הנכונה.
עכשיו לעניין
עצמו. המספרים, ובוודאי הממוצעים, לא יודעים להשיב על שאלות מסוג "למה?".
כדי להבין את המשפט המוחץ הזה אפשר להסתכל על אותו הפער אצל יהודים וערבים. נחשו:
איפה הפער גדול יותר? נכון, אצל היהודים.
האם יש אפליה
ב"שוק העבודה"? בזמנו העיתון התל אביבי "העיר" שיגר קורות
חיים זהים לשורה של מעסיקים שחיפשו עובדים. ההבדל היחיד היה בשם. שם ערבי מובהק
ושם יהודי מובהק. פער התשובות היה יותר גדול מפער השכר דלעיל בין גברים ונשים.
פרופ' יונה
רובינשטיין מלונדון סקול אוף אקונומיקס, מצא לפני עשרות שנים כי עורכות דין
אשכנזיות שנישאו למזרחי והחליפו את שם המשפחה שלהן (נניח רבינוביץ שנישאה לבוזגלו)
השתכרו פחות מעורכות דין מזרחיות שנישאו לאשכנזי והחליפו את שמן (נניח בוזגלו
שנישאה לרבינוביץ). האם יש אפליה נגד מזרחיים או רק נגד בעלי שמות מזרחיים? התשובה
כלל לא פשוטה.
האדם הקדמון השיוויוני
כל אלה עלו בראשי כאשר קראתי את מאמרה של ג'ואן קונאגן על השפעת מגיפת הקורונה על הפערים המגדריים. היא מתחילה את המאמר בניתוח כמעט פרה-היסטורי. כאשר גברים ונשים עבדו וחיו באותו מקום. אפשר להבין ממנה שאז – כשהיינו ציידים ולקטים ואחר כך כאשר גידלנו תפוחי אדמה בחלקת אדמה על יד ביתנו – פערי מגדר לא היו נכוחים רק הטכנולוגיה שהפרידה בין המגורים למקום העבודה – היא זו שהרסה את השיוויון ומאז הצרות רק מתעצמות.
חשבתי כי מכאן המאמר יתגלגל לכך שהמגיפה הנוכחית והסגר שבעיקבותיה מצמצמים פערים ולוא בגלל שרבים החלו לעבוד מהבית. מתברר שהסגר הביא בדיוק לתוצאה ההפוכה.
שכירים ועצמאיים
מצאתי במאמר שני הסברים
לתופעה. האחת, העבודות מתחלקות לשני סוגים: לעובדים בשכר ולעצמאיים. בקרב העצמאיים
יש שיעור גבוה מאוד של נשים, כך כותבת קונאגן. הממשלות, במיוחד זו שבבריטניה, עזרה
לעובדי השכר – עם רוב גברי, ומעט מדי לעצמאיות.
הדוגמא הבולטת
הם עובדי zero hour. בשנים האחרונות התפשטה התופעה של עובדים
שמקבלים תשלום לפי שעות עבודה בפועל על אף שהם חייבים להיות בכוננות לעבודה שעות
רבות – וללא תשלום. תופעה נבזית, ובצדק כותבת קונאגן כי מביש הדבר שהמערכת המשפטית
לא קוטלת את הסחי הזה. אבל האם זו תופעה נשית? רוב השליחים על קטנועים העובדים
בשיטה הזו הם גברים. העניין הוא שהכותבת לא מביאה ממצאים ולפיהם עובדי "אפס שעות"
הן בעיקר נשים.
עובדות בסיעוד
אבל הנזר שבהוכחת הקשר השלילי שבין הסגר והנשים מובא בדוגמת עובדות הסיעוד. הטענה היא שהענף המקצועי הזה נפגע יותר – ובו ריכוז גבוה של נשים.
מעניין: על פניו
נראה שזה בדיוק להפך. יש מחסור חריף של עובדים ועובדות בסיעוד. חצי יום של שביתת
האחים והאחיות והממשלה הוסיפה אלפי תקנים – כדרישת האיגוד המקצועי. אם יש מקצוע
שבו המכה התעסוקתית היתה חריפה יותר הרי זה בהוראה – בגלל סגירת בתי ספר. אבל כלל
לא ברור שהדבר בא לביטוי בהכנסת המורות כי רובן עובדות המגזר הציבורי. ובעיקר: קונאגן
עצמה מתעלמת מהן. ושוב, חסר מידע על פגיעות היתר של עובדים בסיעוד.
התשובה לחידה
המאמר של
הפרופסורית מאוניברסיטת בריסטול עשיר בלהט פמיניסטי ולפיה הממשלה המחורבנת של
בריטניה ניצלה את המגיפה לפגוע בתעסוקת נשים. לפחות לפי מסמך שהוכן בבנק ישראל
נמצא שנפגעי המגיפה הם לרוב בעלי הכנסות נמוכות. אבל האם השרת בבית הספר נפגע יותר
מהמורה לכיתה ג'? בינתיים אין הוכחות.
פמיניזם, כן
וודאי. אבל פמיניזם שלא מנומק היטב משחק לידי הפטריארכיה.
נ.ב. לסקרנים לתשובה
לחידה שבראש המאמר הזה: אפשר וכל התשובות נכונות. במלים אחרות, כמעט כל המחקרים
שנעשו בעניין הצביעו על אחת משלוש האפשריות שניתנו כתשובות.
