החידוש מהדיון של אתמול הוא שנגיד בנק
ישראל, הנחשב לסמן הימני בכלכלת ישראל, הצטרף לשמאל התומך בהנהגת פנסיה חובה. על הצעת חוק
בעניין זה חתום גם ח"כ סילבן שלום. במדינה מסודרת, הצעת חוק כלכלי הזוכה לתמיכה של שר אוצר, נגיד בנק מרכזי ויו"ר ועדת
הרווחה של הכנסת,
היא בבחינת חוק. אצלנו, כך זה נראה, ימשיכו לפטפט.
אחת הסיבות מדוע לא ייצא מזה חוק, היא
הוויכוח סביב איפה יושקעו כספי החוסכים. דוד קליין ומרבית האנשים בסקטור העיסקי רוצים שכספי
החיסכון יילכו להשקעות בבורסה, בנדל"ן ובפרויקטים של תשתית. הסקטור החברתי יהיה
מוכן לתמוך בזה רק בתנאי שתהיה ערבות מדינה להשקעות האלה. בהיעדר ערבות מדינה, הדרישה
היא שהכסף יושקע על בטוח: באיגרות חוב ממשלתיות נושאות ריבית מובטחת.
מה מקבלים
הוויכוח השני הוא בשאלה מה יקבל הפנסיונר?
שוב קווי הוויכוח מוגדרים. קליין וחבריו לדעה גורסים, כי הפנסיונר יקבל מה שיהיה בקרן בעת
התשלום. כלומר לא תהיה הבטחה מראש לגודל הפנסיה. יש כאלה שגורסים כי בכל תקופת
החיסכון יוכל העובד לקבוע איפה יושקע הכסף. זו הדרך בה הפסידו עובדי אנרון האמריקנית
את כל כספי הפנסיה שלהם: הם קיבלו „ייעוץ" להשקיע במניות אנרון.
מי משלם
הוויכוח
השלישי הוא
בשאלה איך קרן פנסיה תוכל לאזן את עצמה. כאשר לאחר מלחמת העולם השנייה נקבע גיל פרישה מעבודה על ,65 תוחלת החיים הממוצעת של פנסיונר היתה 5 שנים. היום היא 15 שנה. מי משלם בעבור זה?
אחד הפתרונות, שהוצע בוועדת (השופטת העליונה בדימוס) שושנה נתניהו, הוא להעלות את גיל הפרישה
ל.67- שר האוצר הבהיר אתמול שהוא נגד –
ההפך מעמדת
המפקח על הביטוח. החלופה היא להעלות את דמי הגמולים. מי ישלם את הגמולים הנוספים? העובד? המעביד?
הממשלה?
מה עם הנשים?
הוויכוח הרביעי הוא סביב הנשים. נשים חיות יותר מגברים, ולעומת זאת
עובדות פחות שנים.
האם ראוי לתת לנשים את הפריבילגיות האלה? אם
קרנות הפנסיה תהיינה ללא סובסידיה ממשלתית, הנשים יאכלו קש עם פנסיה מוקטנת ביותר. ואם יש סובסידיה ממשלתית: מדוע להעדיף נשים?
הנה ארבע קושיות שמסבירות מדוע ח"כינו
היקרים לא ממש עומדים לפני החקיקה של חוק פנסיה חובה. ואם, אולי בלחץ הבחירות שיתקיימו בתוך שנה, הרעיון יקרום עור, האוצר יתנגד מחשש
שפנסיית החובה
תהפוך לפנסיה ממלכתית (בסבסוד ממשלתי כבד) ויעצור את הגידים.
והשכל הישר? האוצר מתבכיין על הגידול הניכר בקיצבאות הביטוח הלאומי לעניים, ומכה
במקבלי הקיצבאות
האלה. אין דרך לצמצם בעוני קשישים, אלא דרך חיוב הצעירים לחסוך לעת זיקנה. הנה עוד נימוק מדוע זה לא ייעשה.
23.7.2002
