לפני שחברות הכבלים יפשטו את הרגל, כדאי להניח לנו לבחור כל ערוץ שנרצה, בנפרד
בסוף אוקטובר שיגרה דורית ענבר, יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולוויין, כמה מכתבים לחברות הכבלים והלוויין. נאמר בהם שיש הפרה של התנאים לשידור בכל הנוגע לערוצי הספורט: ערוץ 5 עוקר משידורים מבוקשים – אירועי ספורט בשידור ישיר – ואלה הועברו לערוצי 5 שבתשלום נוסף. בהתאם לסמכותה הודיעה ענבר לחברות על הטלת קנס והזמינה אותן להשיג על החלטתה.
ענבר עשתה כנראה את עבודתה נאמנה אם כי באיחור רב. כל מי שמתעניין בשידורי ספורט שם לב מזמן להסטת השידורים המבוקשים מהערוץ העממי (5) לערוץ המסחרי . (+ 5) בימים אלה הגישו כמה צרכנים תביעה נגד חברות הכבלים והלוויין להשיב להם חלק מדמי המנוי. אם יצליחו, מדובר בכ400- מיליון שקל, לא יהיו לא ערוץ 5 ולא ערוץ . +5 כל העסק יפשוט את הרגל.
גריפת שמנת
קל להבין את הטעם הכלכלי למעשים שמיוחסים לחברות הכבלים והלוויין. תמורת צפייה בערוץ 5+ יש לשלם בנפרד, ואילו צפייה בערוץ 5 כלולה בתשלום החודשי הקבוע שמשולם לחברת הכבלים או לחברת הלוויין. מבחינת ספקי השירות, ערוץ 5 ניתן בחינם, ולכן הוא אינו רווחי. לחברות הכבלים יש תועלת נוספת: ערוץ 5+ נצפה רק באמצעות המערכת הדיגיטלית שרכישתה מכניסה עוד כסף לקופת חברת הכבלים. הכלכלנים קוראים לזה „גריפת שמנת. "
עכשיו תהיה התקוטטות רבתי שבה כמה עורכי-דין יגרפו הרבה כסף. ספקי השירות יעשו בחודשים הקרובים כמה ניסיונות לאזן את המצב, כפי שניכר שהם עושים מאז קיבלו את מכתביה של ענבר. העניין הוא שכל הסידור סביב השידורים בכבלים ובלוויין עומד על בסיס לא-סביר שמבטיח התקוטטות דומה גם בעתיד.
זה קורה גם בערוצי הסרטים
קל לראות כי מה שקרה בשידורי הספורט קרה גם בשידורי הסרטים. מאז שיש ערוצי סרטים תמורת תשלום נוסף, איכות הסרטים בערוץ 4 יורדת בהתמדה. האם ענבר מסוגלת למצוא את זה? בניגוד לספורט שבו הביקוש הגדול הוא לשידורים ישירים, בסרטים ההבחנה בין המבוקש יותר ופחות קשה יותר.
נוסף לצרות האלה יש לצרכנים צרות ישנות-נושנות: הם נאלצים לקבל ערוצים שאין להם כל עניין בהם. מי שאינו דובר ערבית נאלץ לקבל את שידורי ירדן ומרוקו. אבל דוברי ערבית לא מקבלים את אל-ג'זירה – הערוץ הערבי המבוקש ביותר. חברות הכבלים טוענות שאין להן „מקום" לערוצים מבוקשים, שהשלטון מכריח אותם – כמו במקרה של הערוץ הישראלי-רוסי – לשדר ערוצים עם ביקוש נמוך. והצרכנים, כאמור, לא מרוצים.
די לחבילות
הפתרון לכל הצרות האלה הוא אחד: להפסיק לחייב את הציבור לרכוש בתשלום גלובלי „חבילת ערוצים" שקובעים השלטון, חברות הכבלים או כל חכם אחר שיודע מה טוב לנו. כל צרכן יבחר רק ערוצים שיש לו בהם עניין, והוא מוכן לשלם עליהם – לכל ערוץ בנפרד.
אז יתגלה כי לחברות הכבלים והלוויין יש הרבה מקום לערוצים נוספים. לא ניאלץ להסתפק בשני ערוצי הספורט המקומיים שמיוצרים ע"י גורם אחד. אולי יקום גורם נוסף שיבקש למכור שידורי ספורט תמורת תשלום, ותיווצר תחרות שאולי אפילו תוזיל את המחיר לצרכן.
אין לציבור עניין בפשיטת-רגל של חברות הכבלים. יש לו עניין לקבל שידורי טלוויזיה, אבל רק שידורים שהוא מעוניין בהם. יש עכשיו הזדמנות נאותה להסדר חדש שבו הציבור יוותר על המיליונים וחברות השידור על הסיכון לפשיטת-רגל, ולפתוח עידן חדש שבו הצרכן קובע.
10. 12. 2002
