למקומות, היכון, צא

מחקר חדש קובע: היכולות הבסיסיות של בנים ובנות שוות, אבל בתנאי תחרות הבנים משתפרים ללא הכר • כיתה חד-מינית תאפשר, לפחות לבנות, להתמודד בצורה שיוויונית יותר • מקום עבודה שסומך רק על מבחן תחרותי לא יקבל בהכרח את העובד הטוב ביותר

  

 מי מצליח יותר בבחינות בגרות בספרות, בנות או בנים? התשובה, על-פי השנתון הסטטיסטי לישראל ,2000 –  היא ש55%-  מהבנים שניגשים למבחן הזה מצליחים בו לעומת 76% מהבנות. המידע הזה אינו מפתיע במיוחד: תמיד ידענו כי הבנות יותר "ספרותיות."

  מה עם בגרות באנגלית? אנגלית היא מקצוע שנחשב פחות נשי. מהם שיעורי ההצלחה? בנים .75% – בנות .81% –  גיאוגרפיה זה מקצוע ממש על גבול הגבריות. מה קורה בבגרות בגיאוגרפיה? 61%  מהבנים מצליחים. בנות .68% – עכשיו, אפשר לחשוב, יש כאן קונספירציה. המקצועות האלה "הומניים" מדי. תעברו למתמטיקה ותיראו מי מוצלח יותר. התשובה: בנים .91% – בנות .94% – פיסיקה? בנים .96% – בנות .98% – מחשב? בנים .92% – בנות .96% – חקלאות? בנים .67% – בנות .73% –

  וכך הלאה. חוץ ממקצוע אחד, חשבונאות ממוחשבת, בכל 27 מקצועות הבגרות שיעורי ההצלחה של בנות עולים על אלה של בנים. שימו לב: לא מדובר בציון הבגרות, אלא באחוז המצליחים לעבור את המבחנים. העדיפות הנשית לא מסתיימת בבית הספר התיכוני. מתוך האוכלוסייה של בוגרי תיכון שממשיכים בלימודים תמצאו 53% נשים ו47%- גברים. מבין הלומדים לתואר ראשון באוניברסיטה 56% הם נשים (ורק לפני כעשור הן היו פחות מהמחצית.( מבין הלומדים לתואר שני 58% הן נשים ומבין הדוקטורנטים 51% הן נשים (לעומת 40% באמצע שנות ה.(80-

  השכלה, מלמדים רבותינו הכלכליים, היא המפתח להכנסה. אין היום בנמצא כלכלן שלא ימליץ על השקעה בהשכלה כמפתח לצמצום פערים חברתיים וכלכליים. אם כן, איך זה ששכרה הממוצע של אשה נמוך בכשליש משכרו הממוצע של גבר? עם כל כך הרבה יכולות אקדמיות, איך זה ששכרן של נשים בעלות 16 ויותר שנות לימוד, נמוך ב35%- משכרם של גברים שווי השכלה?

 התופעה אינה ישראלית ייחודית. המחקר מבחין בין אלה שחושבים שהפער נובע מכך שלגברים יש יכולות משופרות יותר. הוותק שלהם והניסיון במקומות עבודה גדול מזה של נשים. יש החושבים כי הפערים מקורם באפלייה.  נשים לא מוכנות להשקיע בעבודה כמו גברים, כי הן עסוקות גם במשק הבית והילדים. מעסיקים מעדיפים גברים שמצליחים לא להיכנס להריון ולהיעדר מעבודה.

 חידות מבוך

 אורי גניזי מהטכניון בחיפה, מיוריאל נידרלה מאוניברסיטת הרווארד ואלדו רוסטצ'יני מאוניברסיטת מינסוטה חברו למחקר חדש בתחום הזה. מדובר בשני ניסויים פשוטים שנעשו בקרב סטודנטים בטכניון, חיפה. לסטודנטים הובטחה תמורה של 20 שקל לשעה עבור ההשתתפות בניסויים.

 בניסוי הראשון נבחרו קבוצות בנות שישה משתתפים. חציין נשים וחציים גברים. המשתתפים התבקשו לפתור חידת מבוך מחשבית במשך 15 דקות. עבור פתרון נכון קיבלו המשתתפים תשלום עבור כל מבוך. התוצאה: הבנים הצליחו טיפה יותר מהבנות. קצת דומה לתוצאות מבחני מתמטיקה שבהם, כאשר מבודדים את המצליחים,  הציון של בנים מעט גבוה מזה של בנות.

 בניסוי השני הכניסו החוקרים תחרות. התמורה לפתרון נכון שולשה, אבל את הכסף גורף רק המנצח שפותר יותר מבוכים מכל שאר המשתתפים. בעוד שבניסוי הראשון כל משתתף פעל לעצמו וללא תלות בשאר המשתתפים, בניסוי השני ההצלחה הייתה תלוייה ביכולת האישית בתנאי תחרות מול היכולת של המתחרים. בניסוי הזה נמצא שיפור רב בהישגים של הבנים. בהישגים של הבנות לא נמצא שינוי בהשוואה להישגים בניסוי הראשון – ללא תחרות. לשם המחשה: בניסוי הראשון כ7%- מהבנים הצליחו לפתור 18 מבוכים. בניסוי השני שיעורם גדל ל.17%-

תחרות מקלקלת

  המסקנה של החוקרים היא שתנאים של תחרות משפרים עד למאוד את ההישגים של הגברים, ולא משפיעים על ההישגים של נשים.  הפער בהישגים הכלכליים, אפשר אולי ללמוד מכאן, לא נובע מיכולות מוצלחות יותר של גברים אלא ממצב התחרות. טלו את מנגנון התחרות והשליכו אותו מהחיים שלנו – ומצבן היחסי של נשים ישקף נכון יותר את יכולתן, כמובן על חשבון הגברים.

 בניסוי המבוך עוד נמצא פער כלשהו בין הסטודנטיות לסטודנטים, גם בניסוי שלא היתה בו תחרות. מה בדבר ריצה? מן המפורסמות הוא שבכל הקשור לכושר גופני מותר הזכר על הנקבה. החוקרים החליטו לבדוק את הפערים אצל ילדים בני 140 .9 תלמידי כיתה ד' מרעננה התבקשו להשתתף בריצה של 40 מטר (ללא תשלום.( כל ילד וילדה רצו לחוד. לאחר מכן בזוגות שנבחרו על פי זמן ריצה שווה בריצה הראשונה. די מפתיע ללמוד כי בריצה הבודדת זמן הריצה הממוצע של בנות ובנים היה דומה להפליא 7.67 – שניות, עם יתרון קל וזניח לבנות. בקצרה: ללא תחרות אין פער בין בנות לבנים.

 המצב השתנה ללא הכר בריצה בזוגות. הבנים רצו מהר יותר והבנות רצו לאט יותר מאשר בריצת הבודדים. המסקנה המתבקשת: היכולות הבסיסיות של בנים ובנות הן שוות. אבל בתנאי תחרות הבנים משתפרים ללא הכר. השיפור אצל בנים,  וההרעה אצל בנות, נרשמו הן בתחרות בזוגות מעורבים והן בתחרות בין זוגות של בנים לחוד ובנות לחוד. ומה שחשוב לא פחות: השיפור אצל בנים היה גדול יותר כאשר הם התחרו כנגד בנות.

 מה שמחזיר אותנו לחיי המעשה. אם גניזי וחבריו סיפקו ניסוי שמלמד על ה"טבע החברתי" אזי מצב התחרות הכלכלית מניב יתרון ברור לגברים על פני נשים.

 בזכות ההפרדה

 מדוע התחרות מעדיפה גברים על פני נשים?  החוקרים הם כלכלנים שחושבים כי התשובה אינה מצוייה בכלכלה. יהיה ההסבר אשר יהיה, המשמעות לצורה שבה אנחנו מארגנים את הסדרים הכלכליים שלנו, משמעותית.

 גניזי: "קח לדוגמה משרד פירסום שמחפש קופירייטר. הוא מפרסם מודעה ולמכרז ניגשים עשרים מתמודדים. איך משרד הפירסום בורר בין המתמודדים? איך נבחר האדם היצירתי ביותר והמתאים ביותר לתפקיד? התשובה, כך תמצא בחיי המעשה, היא במבחנים. מעמידים את המתמודדים במבחנים תחרותיים, ומי שמוציא "ציון" טוב יותר במבחנים הוא שנבחר.

 " אם אנחנו צודקים במסקנות המחקר אזי שוק העבודה, באמצעות התחרות, מעדיף את מי שמצליח במבחנים ואלה הם הגברים. המבחן התחרותי, שבאמצעותו עושים סלקציה למשרה מבוקשת, לא מוצא את המועמד הטוב

 ביותר לעבודה.  המבחן בורר את מי שמצליח במבחן,  ובזה יש יתרון לגברים. משרד הפירסום, במילים אחרות, לא יקבל את הקופירייטר היצירתי ביותר. הוא יקבל את הגבר שהצליח במבחן כלשהו."

  בבתי הספר של המגזר החרדי יש הפרדה בין בנים לבנות. בארה"ב יש תנועה חילונית לחלוטין שממליצה על הפרדה שכזו. ממצאי המחקר מסייעים במידה מסויימת לטיעון בזכות הפרדה בין המינים בבתי ספר. אם מניחים כי כיתה היא מוסד תחרותי, אזי מטבע התחרות יש בכיתה יתרון לבנים. כיתה חד-מינית תאפשר, לפחות לבנות, להתמודד בצורה שיוויונית יותר.

 גניזי וחבריו מעריכים שלממצאי המחקר עשוייה להיות השפעה על הקמת כיתות חד-מיניות. גניזי עצמו לא השתכנע שהמחקר פוסק הלכה בסוגייה הזו. "את הבנות שלי לא אשלח לבית ספר שכזה," הוא אומר.

מבחן למבחן

 ובצדק, כך זה נראה. המחקר החדש – שזכה השבוע לפירסום גם ב"ביזנס וויק" – הוא יותר כתב אישום כנגד מבחנים כמכשיר לסלקציה, במיוחד בשוק העבודה. אנחנו חושבים שמי שמצליח במבחן בפיסיקה יודע פיסיקה טוב יותר ממי שהצליח פחות באותו מבחן. מה שנמדד במבחן הסטנדרטי הוא היכולת להצליח במבחן, לא בפיסיקה. מאחר ומבחנים, לפחות בחלקם, הם סוג של תחרות עם העדפה לגברים, השוק הכלכלי נותן העדפה לגברים על פני נשים.

 האם יש חלופה למבחנים כמכשיר לברור בין אנשים המועמדים לעבודה? גם מי שחושב שמבחנים הם הכרחיים, ובזה יש ספק לא קטן, אמור מעתה לקחת בחשבון את העובדה החדשה: במבחנים יש יתרון מובנה לגברים. ומי שסומך רק על מבחן תחרותי לא בהכרח יקבל את העובד הטוב ביותר. מעסיקים, ראו הוזהרתם.

13.12.2002

שתפו: