ההחלטה עליה תתקבל בוושינגטון, לפי שיקולי הממשל האמריקני
רעיון הדולריזציה זכה לעדנה. סבר פלוצקר העלה אותו בעיתון זה לפני כמה שבועות. בנימין נתניהו הכחיש כי הוא תומך בו. המומחים חלוקים בדעותיהם.
בעלי זכות היוצרים על הרעיון, בראשית שנות ה,'80- היו מיכאל ברונו, אז פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית, ויורם ארידור, אז שר אוצר.
הסיטואציה המשברית – אינפלציה דוהרת, גרעונות גדולים בתקציב ובמטבע זר – הניבה מחשבה יצירתית. הם לא הציעו החלפת מטבע אלא הצמדת מטבע, שנוסתה מאז בכמה מדינות: בהונג קונג בהצלחה, בארגנטינה בכישלון ענק. די מהר התברר כי בעיות כלכליות כמו אבטלה או אינפלציה אינן נרפאות בגלל שמצמידים מטבע אחד לאחר. היום יש קונסנזוס בספרות הכלכלית על שתי אופציות בעניין זה: לנייד את המטבע או להחליפו במטבע קשה. נתניהו בחר באופציה השנייה. ניוד, במגבלות לא-חשובות, זה מה שיש לנו עכשיו.
החיסכון
היתרון הגדול של דולריזציה הוא בכך שהיא מייתרת את מחצית הבנק המרכזי, זה שעוסק בניהול מדיניות מוניטרית או בטיפול באינפלציה באמצעות שליטה על כמויות הכסף שנעות בכלכלה. בדולריזציה נשללת מהמדינה (ומהבנק המרכזי) היכולת להדפיס כסף. חסכנו כמה עשרות פקידים והוצאות הדפסה של שטרות ומעות, והעברנו את השליטה באינפלציה שלנו לידי הבנק המרכזי האמריקני. נכון, גם בארה"ב אין אינפלציה אחת, אבל סביר להניח כי דולריזציה תקרב אותנו מאוד למחירים אמריקניים. קפיצה אינפלציונית כפי שהיתה בראשית השנה לא תוכל לקרות פעם נוספת.
המחיר
מחיר הקסם הזה הוא אובדן של כלי שליטה ממשלתי. ארגנטינה נפלה בהיצמדה לדולר גם בשל עליית ערך הדולר בעשור האחרון, כתוצאה ממה שקרה לכלכלת ארה"ב. היצוא הארגנטיני נפגע, היבוא הוזל ויתרות המט"ח החלו להידלדל. לבסוף איבד הציבור אמון ביכולת הממשלה להיצמד למדיניות הזו וכל העניין התפוצץ.
רוב הכלכלנים שעסקו בדולריזציה התמקדו בהגבלות שהשיטה מטילה על המדינה הקטנה. אבל זה מחיר נסבל, ואולי ראוי. הבעיה העיקרית קשורה בבנקים. בנק ישראל, כמו כל בנק מרכזי, הוא גם הבנקאי של הבנקים. כדוגמאות של העת האחרונה: הבנק למסחר נמעל ונסגר, ובנק ישראל דואג שהמפקידים לא יאבדו את כספם; בנק ישראל הוא גם הגורם שמונע את ההתמוטטות של הבנק לפיתוח התעשייה. איך? רק בגלל המונופול שיש לבנק המרכזי על ייצור שקלים. בלעדי היכולת הזו, כל הכלכלה בסכנת התמוטטות.
איפה ביטוח הפקדונות?
מה שמחזיר אותנו לדילמת הדולריזציה: אם נעבור לדולר או ליורו, מי יבטיח לציבור את כספו כאשר הבנקים ייחלשו או אפילו יתמוטטו? לא בנק ישראל, שאינו מדפיס דולרים. הבנק המרכזי האמריקני? ההיבט הכלכלי של התחייבות כזו אינו פשוט. ממשלת ישראל חייבת היום כ100- מיליארד דולר, רובם בשקלים. דולריזציה הופכת את החוב הזה לדולרי. אם הנושים ילחצו, ממשלת ישראל יכולה להלכה לספק את הכסף ממסים שיוטלו על האוכלוסייה. אבל מה יהיה במקרה של התמוטטות בנק? הפדרל ריזרב בנק ידאג לו?
המסקנה פשוטה למדי: ההחלטה על דולריזציה בירושלים תתקבל בוושינגטון על יסוד שיקולים פוליטיים של הממשל האמריקני. האם הנשיא והקונגרס האמריקני מוכנים לקבל על עצמם מחוייבות למערכת הפיננסית הישראלית? מי שמכיר קצת מחשבה רפובליקנית יודע שהתשובה שלילית.
12. 11. 2002
