המדד ומלחמת אוקטובר


מדוע המומחים מפספסים את מדד המחירים לצרכן

בחודש האחרון נכתב לא מעט על האירועים שקדמו למלחמת 1973. אבל, אחרי כל הפירסומים  בעקבות פתיחת הארכיונים, עדיין לא התבהרה  השאלה האם  המחדל היה באי גיוס מילואים ובשתיקה סביב ההכנות של מצרים למלחמה,  או שמא היה מחדל בכך שאיש לא הקשיב כראוי לאזהרות שהעביר המוסד. ואולי, וזו , הספקולציה המועדפת  בפינה הזאת, ששורש המחדל בכך שהממשלה בעצם  "ביקשה" – ב"מחדלים" שתוארו לעיל – את המלחמה, כדי למנוע את מהלכי ארצות הברית להסדר פוליטי ואפילו לשלום, חס וחלילה.



נזכרתי בכל  זה כשהתברר בימים אלה שמדד המחירים לצרכן בחודש ספטמבר 2012 נשאר ללא שינוי. מה למלחמה ההיא ולמדד הזה? שהיום כמו אז, אנחנו – לפחות בדיון הציבורי – לא נותנים לעובדות לבלבל לנו את התיזה.

אחת לכמה חודשים נפגשת הוועדה המוניטרית שבבנק ישראל עם החזאים הכלכליים או האנליסטים או מביני העתיד. הצדדים נפגשים, והמצגות נשלפות,  וכדאי לזכור שבנק ישראל משלם כסף ציבורי טוב לאותם חזאים/אנליסטים/מומחים שלהם ניתנה הנבואה.

באחד לספטמבר הועלה מס ערך מוסף באחוז.. ישבו המומחים ומצאו כי העלאת המס יחד עם  העלאת מחיר הדלק ועוד כהנה וכהנה יביאו את מדד ספטמבר לעליה של חצי אחוז. אלא שכאשר התפרסם המדד האומלל הזה התברר שהוא אפס אחד קטן.

מדוע יש חשיבות לטעות אנוש שכזו?

לטעות כזאת יש מחיר. כל מי שקנה או מכר אגרת חוב צמודת מדד קיבל או שילם מחיר מוטעה. שוק אגרות החוב הצמודות מושפע מהתחזיות של המומחים, ולכן כאשר הם מעריכים שהמדד יעלה, מחיר האגרות עולה אף הוא. רוב המסחר באגרות חוב נעשה בידי "הגופים המוסדיים" – קרנות פנסיה, קופות גמל ועוד – וגם אלה  משלשות  כסף ציבורי לכיסי הנביאים וסוחרות בנכסים של הציבור בהתאם לתחזיות. לכן לטעויות מהסוג הזה יש מחיר אמיתי במחירי הנכסים הפיננסים.

מה שמלמד ששוק חופשי הוא קשקוש. הנה לנו שוק חופשי שטועה, ומתמיד לטעות.  שהרי באגרת חוב צמודה יש ודאות מוחלטת  לגבי  הריבית והדבר היחיד שזז הוא הספקולציה סביב מדד המחירים לצרכן. והיו-יו חוגג.

מה שכמובן לא מפריע לחסידי השוק החופשי להמשיך ולדבר על נפלאותיו. ואף פרשן כלכלי מהחסידים האלה לא נותן לעובדות לבלבל לו או לה את  התיזה על נפלאות השוק החופשי.

בין המדע והאידיאולוגיה

אלא שיש תחום שבו המומחים למיניהם קולעים לא רע. הם מצליחים פחות או יותר לחזות את קצב האינפלציה השנתית תוך כדי פיספוסים כרוניים בתחזיות האינפלציה החודשית. אלא שבכדי לחזות את האינפלציה השנתית לא צריך להיות מומחה. מה שמייתר את התשלומים הציבוריים לכיסי המומחים שלא יודעים להבדיל בין ישבנם למרפקם בזמן אמיתי.

ובאופן יותר רציני: זה לא מקרה שהמומחים לא יודעים. אחרי הכל, מדובר במקצוענים. אלא שכל  הניתוחים שלהם בנויים  על תשתית של תיאוריה כלכלית ומודלים כלכליים שבינם לבין החיים הממשיים אין כמעט דבר. הכלכלה החופשית היא מילת כיסוי להצדקת השליטה של תאגידי ענק בחיי הכלכלה. כאשר קשקשני הפרשנות מתנפלים על השיטה שבה נקבע מחיר החלב לרפתנים הם למעשה מגנים על שיטה גרועה יותר שבה תנובה, טרה ושטראוס קובעיות את מחיר הקוטג' לצרכנים.

כאשר יאיר לפיד מגן על המצליחנים – הוא כבר הביא עלוקה אחת לרשימה שלו – הוא מגן על שיטה שמתגמלת מעטים על היצירתיות של הרבים. הוא, וחבריו לדעה, לא נותנים לעובדות לבלבל להם את האידיאולוגיה ואת תכנית ההשתלטות של ההון על העם.

דומה למה שעשו גולדה וחבריה באוקטובר 1973.
19.10.2012
שתפו: