סוציאל
דמוקרטית? בעד תחרות חופשית! בראיון ל"הארץ" המרצע נחשף
עיתון "הארץ" היה אמור לשטום את
שלי יחימוביץ, יושבת ראש מפלגת העבודה. כעיתון המקדם השקפות יוניות בעניין הסכסוך עם פלסטין, אין לו דבר עם מי שלא
מצליחה, וגם לא מנסה, לבדל את עצמה ממדיניות ממשלת הימין. כעיתון בעל השקפה כלכלית
ימנית למהדרין, מה לו ולפוליטיקאית שמתהדרת בהיותה סוציאל דמוקרטית, מטיפה לצמצום
פערי שכר והכנסה ומתנגחת במעסיקים שמתייחסים לעובדיהם בצורה לא הוגנת?
בפוליטיקה ישראלית היו זיווגים לא פחות
מוזרים. את השידוך בין יחימוביץ ל”הארץ”, אפשר
אולי להסביר במאבק שמנהל העיתון בשנים האחרונות, סביב עניין
"הריכוזיות", זאת בעקבות הקמת ועדה ציבורית שהמליצה בסוגיה הזאת דברים
שונים ומשונים. דעת הימין הכלכלי, ש”הארץ”
מייצג נאמנה במשך השנים, אינה נוחה מכוחם הכלכלי של כמה תאגידים. הטענה היא שהדבר
פוגע בתחרות – קודש הקודשים של כלכלת השוק החופשי שלה מטיף העיתון.
לא מיותר לציין כי מי שנשא את את דגל המאבק
נגד הקו האנטי ריכוזי של "הארץ" היה נוחי דנקנר, טייקון שעתה נמצא
בצרות. אלא שדנקנר, גם הוא דמוקרט גדול, מנע
מתאגידים שבשליטתו לפרסם ב"הארץ".
מה שמסביר חלק מהלהט סביב העניין השולי הזה.
שלי יחימוביץ תמכה ב"הארץ" בפרשה
הזאת,ובאחת נהייתה חביבת העיתון שאמנם תומך בתחרות חופשית, אבל לא כאשר הדבר נוגע לעיתון
עצמו. יש פלורליזם בעמודי הדעות של "הארץ", כמעט בכל נושא – אבל לא
בכלכלה.
השבוע התפרסם בעיתון ראיון עם יחימוביץ' שבו
התבררו כמה דברים:
1.
היא
מאוד מנסה לרצות את "הארץ".
2.
היא
לא סוציאל דמוקרטית.
3.
היא
לא מבינה בכלכלה מודרנית.
אתחיל עם העניין הראשון. מתברר כי יחימוביץ
היא "בעד המגזר העיסקי". היא בעד חוק עידוד השקעות הון (תוך תיקונים
קלים רק בשיעור המס שמשלמים תאגידים גדולים). היא בעד "תחרות". היא נגד
מס הכנסה שולי של 75% גם לבעלי הכנסה של 1.5 מיליון שקל ויותר לחודש. חוץ מזה שהיא
תומכת בוועד העובדים בחברת חשמל (וכנראה בתאגידים אחרים) אין בינה לבין
"הארץ" כל פער. ובעניין הזה כבר נאמר "תגיד לי מי החברים שלך,
ואומר לך מי אתה".
מכיוון שהיא צמצמה פערים עם "הארץ"
(אם אי פעם היו כאלה) היא לא סוציאל דמוקרטית אלא במובן של טוני בלייר ושכמותו,
שהיו שמרנים בלבוש ורדרד פסטלי. כלל לא עולה על דעתה, כשהיא מדברת באריכות על ועד
העובדים בחברת חשמל, לדרוש שיוקם ועד עובדים ויוחל הסכם קיבוצי בכל מקום
עבודה. לא עולה על דעתה שבלי הטלת מס
דרקוני על הכנסות של עשירים למדינה אף פעם לא יהיה די כסף לעמוד בכל מה שנדרש בתחום
החברתי. לא עולה על דעתה שיש להעדיף מתן שירותים בעין (על ידי המדינה) על מתן
קיצבאות. ובעיקר, היא אינה רואה שום קשר בין סוציאל דמוקרטיה לכיבוש. לא עולה על
דעתה כי דיכוי עם אחר לא עולה בקנה אחד עם חברה סוציאל דמוקרטית אמיתית.
ולבסוף היא מזייפת את עניין התחרות. מי,
כמוה, התומך בתחרות חופשית אמור לדעת שזו מזמינה
ריכוזיות. מילא ש"הארץ" לא מבין את זה או שלא רוצים שם להבין את זה. שם
לא רוצים להבין כי חופש כלכלי ללא הגבלה, משמעו ריכוזיות. כי בחופש הכסף מדבר, ומי
שלו יותר כסף, מדבר יותר. כשיחימוביץ נשבעת בשם התחרות החופשית היא מזמינה אליה את
כל הכלכלה הימנית הנוכחית (בתיקונים קטנים ומטופשים של ועדת הריכוזיות).
מי שחושבת שלתחרות יש ערך, ויש לה, צריכה
להיות נגד כלכלה חופשית. רק כלכלה מפוקחת יכולה ליצור תחרות.
תבדקו כמה יצרני ויבואני שוקולד יש בישראל.
הנה שוק תחרותי, ואפילו לא חשוב במיוחד. תגלו שהמספר נע סביב 7. שוק של שבעה
שחקנים לעולם לא יהיה תחרותי במסגרת חופשית. כפי ששבע רשתות שיווק לא מתחרות באמת. כי כל 7 מתחלק
ל – 2 גדולים, 2 בינוניים ו – 3 קטנים, כאשר הגדולים לא רואים אף אחד ממטר. ואין
זה משנה כלל מי הבעלים של הרשתות הגדולות. (ולכן כל פיטפוטי הריכוזיות הם בעלמא). שני
גדולים יעשקו אותנו גם אם יהיו בשליטת הבעל שם טוב והנביא מוחמד.
28.10.2012
