מה עושים היפנים כדי להגן על שער המטבע שלהם שאנחנו לא עושים ולמה
שביתה נגד הדולר הנמוך מוצדקת
הציבור כך נהוג לומר, לא אוהב שביתות. ההכללה, כרבות אחרות, לא מדויקת. אבל יש שביתה, שגם אם הציבור לא יאהב אותה ראוי שתתממש ובקרוב בימינו. יו"ר ההסתדרות, עפר עיני, הזהיר השבוע מפני אפשרות של שביתה על רקע שערו הירוד מדי, לטעמו, של הדולר האמריקאי.
השביתה שעליה מדבר עיני חשובה הן בגלל הנושא עצמו והן בגלל ההיבט המשפטי־חוקי. עיני מדבר על שביתה משולבת לעובדים ולמעסיקים נגד אדישותה של הממשלה לשקל המתחזק, הפוגע ביצוא של ישראל, במפעלים המייצאים ובעובדים שמייצרים.
לעמדתו של עיני בנוגע לשער הדולר יש שותפים בהתאחדות התעשיינים ובמגזר העסקי. ואכן, ישראל חריגה למדי ביחס שלה לדולר האמריקאי. מאוגוסט 2007 ועד עתה השקל התחזק ביחס לדולר ב־,17% האירו והפרנק השווייצרי ב־9% והין היפני ב־. 3% השקל, בהשוואה למטבעות הגדולים בעולם, הוא מצ'יסטה.
אילו מפעל הבמבה של אסם היה ממוקם ביפן ולא בישראל, השינוי הבין־מטבעי היה קיים, אך במידה פחותה בהרבה. מה עושים היפנים שאנחנו לא עושים? הם קפיטליסטים לא קטנים אבל משתדלים שלא להפקיר את כלכלתם לידי כוחות השוק העלומים. משתדלים - ומצליחים. בממשלה ובבנק ישראל מאמינים שאסור אפילו לחשוב על להשתדל. קל וחומר לנסות את זה. השביתה, לכן, דווקא ראויה.
אבל לא רק, אפילו לא בעיקר, בגלל שער החליפין. נחזור לרגע לשביתת הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטאות. בזמן השביתה ההיא הותקפו השובתים על צרות המאבק. במקום להיאבק רק למען שכרם, טענו מבקרי השביתה, ראוי היה שהפרופסורים ישבתו גם על הגדלת תקציבי המחקר וההוראה, על תנאי עבודתו של הסגל הזוטר, על התוכנית להעלאת שכר הלימוד ועל תנאי עבודתם של עובדי הניקיון במוסדות להשכלה גבוהה. עבור כל אלה סירבו הפרופסורים לנקוף אצבע וזכו לביקורת קשה.
מה שעשו הפרופסורים לא שונה ממה שעשו איגודים מקצועיים אחרים. אלא שמפרופסורים אנחנו מצפים ליותר. אבל הם נהגו בתבונה. כאשר המעסיקים פנו לבית הדין לעבודה בתביעה להוצאת צווים לעבודה בכפייה, הם טענו - לא ייאמן - כי השביתה היא פוליטית . אלא שהפרופסורים שבתו רק על שכרם, וזה - עדיין - מוכר כחוקי במדינת ישראל.
מה שמחזיר אותנו לשביתה על שער החליפין. לא פעם, במיוחד בשביתות בנמלי הים והאוויר ובשירות המדינה, פנו התעשיינים והסוחרים לבית הדין בטענה לשביתה פוליטית שאינה חוקית. התעשיינים הסבירו כי מותר לשבות על שכר ונגד המעסיק הישיר בלבד. כל שביתה אחרת, למשל סולידריות עם שובתים אחרים, אסורה.
לכן יש אינטרס עליון שעפר עיני ישכנע את שרגא ברוש להשבית את המשק על שער החליפין. ואינטרס נוסף יהיה אם איזה סוחר או הממשלה יפנו לבית הדין לעבודה להוצאת צווי עבודה בכפייה נגד השובתים בטענה שזו שביתה פוליטית .
הכי מעניין יהיה לראות את פרצופו של אותו נשיא התעשיינים לכשתוגש תביעה כזו כנגדו, ובעת שבית הדין יפסוק - מותר קצת לפנטז - לטובתו. כן, יפסוק השופט אדלר נגד שר האוצר ובעד ברוש, מותר לשבות נגד השקל המצ'יסטה. תקדים כזה, אם יהיה, ישפר בהרבה את איכות החיים במדינת ישראל.
פנטזיה לחוד ומציאות לחוד. התרחיש הזה דמיוני לחלוטין. עיני וברוש לא ישבתו נגד אולמרט, בר־און וסטנלי פישר. כל החמישה, כמו רוב חברי הכנסת ומנהלי עסקים בישראל, מאמינים באי־התערבות בשער החליפין. הם, כל בוקר, מנשקים את מזוזת השוק החופשי. לכן להצהרות הלוחמניות שלהם אין בסיס. ומי שמתלהם ללא בסיס - מזלזלים בו.
7. 2. 2008
