רואה החשבון בן ציון דנציגר הוא, סביר
להניח, אלמוני לרוב תושבי המדינה. אבל בגלי צה"ל הוא אישיות רצויה מאוד, ויש
לו שם פינה שאמורה לעסוק בקשר שבין בני אדם לחשבונותיהם. השבוע החליט ללכת בעקבות
בן האלוהים, ישוע היהודי, ולשאת דרשה. הפעם לפני הפריץ העכשווי הלא הוא דונלד
טראמפ שבא לחוות חמסין במזרח התיכון.
בעוד ישוע מדבר בשם העניים דיבר דנציגר
בשם "המגזר הפרטי" ו"המגזר העיסקי". לאמור: מה הפריץ יכול
לעשות בשביל מדינה כלומר אותו אחוזון מהתושבים שלה המחזיק בעשרות אחוזים מההכנסה
הלאומית.
בהצעת חוק שהניח לפני הקונגרס מבקש
הנשיא לבטל את מס העיזבון ולהוריד את שיעור מס חברות. שני המהלכים האלה זוכים
לברכת האלפיון העליון והעשיר מפיו של דנציגר.
מה איכפת לישראלים, ואפילו לאלפיון
המבורך, מחוקי מס אמריקאים? מתברר שהקשר הוא הדוק להפליא. וכך זה עובד:
מהצעת החוק של טראמפ, מלין דנציגר, לא
ברור האם מבטלים כליל את מס עיזבון או שמבטלים אותו רק לאזרחי ארה"ב.
האלפיון הדשן מאוד תומך בביטול מס
עיזבון. אפשר גם להבין למה. זה מס שרק האלפיון משלם, וגם זה רק בתנאי שלא טמן את
רכושו בחברות שיושבות באיי קיימן, פנמה ושאר מקלטי מס עליהם אמונים דנציגר וחבריו
למקצוע.
אבל אם המס יבוטל רק לאמריקאים – מה
יהיה עלינו רחמנא ליצלן? אם חבר של כבוד באלפיון הישראלי מחזיק הון בארה"ב,
יש סכנה שבעת שימות יורשיו ייאלצו לשלם את המס. ואז – אנא אנו באים?
ולפיכך פנה דנציגר לטראמפ בתחינה: אנא בטל
את המס לחלוטין. אל תפלה בין אמריקאים לישראלים. זה לא יפה.
יש לשער כי אם יתברר שיש איזה אמריקאי
שעובד בישראל, אז ה"מגזר הפרטי" יבקש מהכנסת לתת לו נקודות זיכוי במס –
שלא יופלה לרעה לעומת ישראלים. הגיוני, לא?
לחץ על הכנסת
ואחרי שהתחנן ביקש רואה החשבון לברך על
הפחתת מס חברות. מה איכפת לו משיעור מס חברות הנהוג בארצות הברית? ובכן לשיטתו של
ה"מגזר העיסקי" הפחתת המס שם תחייב גם את כנסת ישראל להפחית את מס החברות
כאן. וזה, אפשר להבין בקלות, מאוד מעניין את ה"מגזר העיסקי".
מעניין: כאשר שוברים שתיקה ובצלם
והאגודה לזכויות האזרח מספרים בעולם על מעללי הממשלה כאן ומציעים שהגויים יפנו
תשומת לב ממשלת ישראל לעוונותיה – זה נחשב לבגידה. אבל כאשר רואה חשבון פוצה פה וקורא
ללכת בעקבות האמריקאים ולהוריד מסים – גלי
צה"ל נותן לו פתחון פה. מה יש לומר? בגלי צה"ל יש פתיחות לרעיונות
חתרניים.
המס שנעלם מהדרשה
משום מה, כנראה משום הבורות, התעלם נציג
ה"מגזר העיסקי" מתבשיל הנרקח בידי ממשל טראמפ והרוב הרפובליקני בקונגרס
האמריקאי. שם דנים בהצעה לשנות את חוקי מס הכנסה ולהמירן במס הכנסה על "בסיס
מזומן".
הרעיון, שעלה גם בישראל לפני כ – 30
שנה, הוא שמס הכנסה יוטל על כסף שנכנס לעסק בניכוי הכסף שיצא מהעסק. בלי
"הפרשות", בלי "פחת", בלי כל מיני מילים והבלים שרק רואי
חשבון מבינים. היתרון של מס כזה הוא שהוא מובן לכל נפש. זה, כנראה, מה שמסביר מדוע
אין דבר כזה.
ועוד יתרון למס הזה הוא הדמיון הרב שיש
בינו לבין מס ערך מוסף. ואז, בטופס אחד ופשוט, אפשר לסגור את שני המסים. והכי יפה?
שלא צריך יותר דו"חות שנתיים למס הכנסה.
יפה? לדעתי זה נהדר. אבל אז לא יצטרכו
רואי חשבון. לבטח לא מומחים ב"תכנוני מס" מהסוג של דנציגר. לכל היותר –
יועצי מס שיודעים לעשות חשבון של כיתה ח'. אולי זו הסיבה שבדרשה א-לה טראמפ הנושא
החשוב הזה נשכח.
