זה כמה חודשים שהחבר הוושינגטוני של ראש ממשלתנו לא נלאה לצייץ קללות לעבר
נגיד הבנק הפדרלי. תראו עד כמה הם דומים: גם המאור נתניהו לא מפסיק לקלל את מי שהוא
מינה לתפקידים ציבוריים. זה כנראה סימן היכר לאנשים גדולים.
החבר טראמפ מלין על כך שהנגיד שלו אינו מפחית את הריבית, שלדעת הנשיא
האמריקני מהווה מכשול לפיתוח הכלכלה. נגידת הבנק המרכזי האירופי, כריסטיאן לאגארד,
אמרה השבוע כי על ממשלות האיחוד האירופי לנהל "מדיניות פיסקלית מרחיבה"
גם כדי למנוע הידרדרות למיתון שכולם מדברים עליו וגם כדי להקטין לחצים פוליטיים
מהימין המתחזק.
שניהם מדברים באותו כיוון: את ההוצאה צריך להרחיב. ובלשון כלכלנינו בישראל –
יש להעמיק את ה"בור התקציבי" וזה לא משנה אם כורים לעומק או מפזרים כסף
בידי הבנק המרכזי. כלכלית זה היינו הך.
נכון, מן המפורסמות הוא שבני ישראל הם "עם סגולה". אבל זה מעט
מוזר ששתי המעצמות הכלכליות – וגם סין באותו כיוון – דורשות להעמיק את הבור ואצלנו
אומרים כי צריך לסתום אותו. מפתיע במיוחד הוא נגיד בנק ישראל שלפני שבוע דיבר על
המיתון הקרב והשבוע דרש לסתום את החור התקציבי. אבל אפשר ואנחנו "עם סגולה
לסכיזופרניה" – ויש למדע הרפואה מה ללמוד כאן.
אם כך, מה באמת המצב?
הממשלה תכננה בור בעומק 40 מיליארד שקל וכנראה הוא יהיה 50 מיליארד. הממשלה
מפספסת את יעדה. אז מה? ראש ממשלתנו גם הבטיח ביטחון. יש ביטחון לתושבי עיסאוויה שבירושלים
ולאנשי שדרות ואביבית? מדוע להתרגש דווקא מהבטחה תקציבית?
קל לסתום
קל לסתום
נניח ומקונני הבור התקציבי צודקים. זה מאוד קל לסתום אותו. למשל על ידי
הפסקת סלילת כבישים שלעולם לא ידביקו – בוודאי בשעות הגודש – את שאיפת הנהג הממוצע
לנסוע במהירות של 50 קילומטר בשעה מהבית לעבודה ובחזרה. זה לא קורה באף מקום בעולם
– ולעולם לא יקרה. אז מדוע טורחים?
למשל, נישאר קצת בתחבורה, שלא תהיה יותר חניה חינם, גם לא במקום העבודה. זה ישפר פלאים את מצבן הכלכלי של הרשויות המקומיות וישחרר אותן מעול התלות בתקציבי הממשלה.
למשל, נישאר קצת בתחבורה, שלא תהיה יותר חניה חינם, גם לא במקום העבודה. זה ישפר פלאים את מצבן הכלכלי של הרשויות המקומיות וישחרר אותן מעול התלות בתקציבי הממשלה.
הממונה על התקציבים העלה לא מכבר הצעות ל"מס מזיקים" כמו מס על
מוצרים עם סוכר ועל כלים חד פעמיים. בראבו עליו.
לא רוצים/ לא צריך
לא רוצים/ לא צריך
העניין הוא שלא רוצים. מי לא רוצים? הממשלה לא רוצה. כי סמוטריץ' הוא שר
התחבורה ועסוק בסלילת כביש ל"מעלה חורון תחתית" שבלב הארץ. והציבור,
שממשיך להצביע עבור הממשלה הזו, גם הוא לא מתעניין בבורות, בחורים ובסתימות. כולנו
פודל של הממשלה הזו. אז מה הבכי על הבור התקציבי?
יש הגורסים שהבור הזה כלל לא חשוב. כשהבור מעמיק הממשלה מוכרת יותר
אגרות חוב. בכך היא עושקת את הילדים של כולנו, שהם אלה שייאלצו לשלם את החוב
התופח. אבל זה בסדר כי אנחנו נותנים לילדים יופי של חינוך, ויש לישראל הצלחה בלתי
רגילה בתחום. ואם יש מקום שההצלחה לא ניכרת אז מרביצים למורה. וזה "פתרון סגולה".
לכן כשהילדים יגדלו, הם, בעזרת השכלתם ואגרופיהם ישלמו את החוב ואת הריבית. ואם
יהיה לנו שר חינוך חכם הוא יוריד את רף הציונים של הזכאים לתעודת בגרות. וזה – לפי
הסטטיסטיקה שהתפרסמה השבוע – יוריד את הפשיעה בארץ, יקטין את הוצאות המשטרה ויקטין
את הבור.
וחוץ מזה על אף הגידול בחוב הריבית לא
עולה. אנחנו בעולם מופלא שמייצרים בו בורות ללא עלות ליצרן. מה רע?
