אוטו קפיטליסטי (היד הנעלמה על ההגה)

מה לא נכתב על העתיד המזהיר הצפוי לנו עם המכוניות האוטונומיות. אלה מכוניות שבהן אנחנו, בני האדם, נהיה לעולם הנוסעים. נהג אנושי לא יהיה. הכל יהיה ממוחשב ובמיוחד החיישנים, המהירות, העצירה והנווט. ספק אם אנשים בודדים אפילו ירצו להיות בעלי רכב שכזה כי בעת העתידית ההיא נאלץ לשלם לא רק על נסיעה, דלק ותחזוקה אלא אף עבור חניה ביום ובלילה. מה יותר פשוט בעולם העתידי הזה מללחוץ על כפתור במסך האפליקציה ובתוך כמה דקות מגיעה מכונית אוטונומית ולוקחת אותנו לאן שנרצה. והפעם זה כמו מונית של היום – בלי בעיות חניה.

יהיה כיף גדול אלא שיש עניין שמתקשים לפתור: תאונות דרכים. תאונות הן לא תמיד תוצאה של רשלנות של נהג. לא פעם יש תקלה במכונית, או מהמורה בדרך. צרות, בהקשר של תאונות דרכים, לא חסרות.

מי האשם?

 היום, עם נהג אנושי, האחריות לרוב של הנהג. לפיכך נהגים רוכשים ביטוח כי הנזק לפעמים הוא כה גדול שאדם רגיל לא יכול לעמוד בו. בישראל יש ביטוח חובה לפגיעות בבני אדם. אך מה יקרה במכונית אוטונומית שבה אין נהג?

השאלה לא נולדה אתמול. רוב אלה שעסקו בעניין הציעו כי יצרן הרכב הוא זה שיישא באחריות. ההצעה נראית הגיונית על פניה אלא יש בה כשלים לא פתירים. כך, למשל, אם שתי מכוניות מתנגשות זו בזו ולכל אחת מהן נגרם נזק של 50,000 שקל – כל יצרן ישלם לשני את הסכום הזה. אף לא אחד מהיצרנים ישלם את מלוא הנזק – 100,000 שקל. כאשר יש נהג למכונית והוא האשם – מלוא הנזק עליו (ומשולם בידי חברת הביטוח). הטלת האחריות על היצרן מביאה למצב שאף יצרן לא יתכונן לשלם את מלוא הסכום – מה שעלול להוביל לייצור שאינו הטוב ביותר.

פתרון קפיטליסטי

הנה לנו מצב שכלכלה חופשית ותחרותית לא פותרת. זה לא המצב היחיד מהסוג הזה: כל חסידי השוק החופשי מתעקשים על מונופול בתחום החוק והסדר. ושיהיה רק צבא אחד. ושיהיה רק נשיא אחד. כשנוח להם, אנשי הימין הכלכלי מתגלים כקומוניסטים מהזן הישן המתחננים למעורבות ממשלתית.

ה"אקונומסט" הלונדוני פירסם מאמר (ו"הארץ" תירגם) שעסק בכשל הטיפול בהתחממות כדור הארץ. זאת על רקע ריבוי ההפגנות לאחרונה של אנשים החרדים למצב המדרדר לאיטו. המפגינים, מתברר, תולים את האשם בקפיטליזם שבו כל אחד דואג לעצמו ואף אחד לא דואג לכולנו. העיתון הבריטי ממשיך בשמרנותו הידועה עם טענת המחץ – הכלל לא מוכחת – שהדרך לפתור את משבר  האקלים היא....קפיטליזם.

הפרופסור מהרווארד

סטיבן שאוול הוא פרופסור למשפטים וכלכלה באוניברסיטת הרווארד, ארה"ב. לא מכבר הוא פירסם מאמר – לא מומלץ לשונאי מתמטיקה ולשון משפטית – שניתח את האופציות השונות לטיפול בפרשת הרכב האוטונומי. המסקנה שלו די חד משמעית: היצרנים של המכוניות צריכים לשלם לממשלה עבור הנזק שנגרם באמצעות המכוניות שלהם. אם תרצו – סוג של ביטוח חובה, כמקובל בישראל בנזקי גוף. מאחר וכל התחבורה האוטונומית מופעלת דיגיטלית, הממשלה תתחבר לרשת הזו וכך תוכל לזהות בזמן אמיתי מי היצרן המעורב, כמה קילומטר נסעה המכונית, מתי נעשה הטיפול אחרון לרכב, ואצל מי תיקנו את הפנצ'ר האחרון. בקיצור: הממשלה תדע הכל.

הפרופסור מירושלים

זה מחזיר אותי למורה שלי בכלכלה שהיה, כמו רוב עמיתיו, ארכי-ימני בהשקפותיו הכלכליות. אלא שהשיעור בו השתתפתי נקרא תכנון ובו הראה הפרופסור כי אם אין כלכלת שוק והכל מתוכנן בידי הממשלה – התוצאה יכולה להיות זהה, מבחינת היעילות, לשוק תחרותי. זאת בתנאי שבידי הממשלה קיים כל המידע על כל פרט, כולל אם בא לו בעוד דקה לשכור מכונית אוטונומית בדרכו לקנות פטרוזיליה. מאחר ולממשלה אין מידע מושלם כזה – הסביר המורה – תכנון מרכזי לא יעבוד. כפי שאכן הוכח בברית המועצות זצ"ל.

הפתרון המושלם

אלא שהכל מתהפך בעולם של תחבורה אוטונומית.....

ורק מעטים שואלים – הן בהקשר התחבורתי והן בהקשר האקלימי – מדוע לא ניפטר מכל המכוניות ונחיה בעולם שבו כל התחבורה היא ציבורית.

שתפו: