נשים לא יוצלחות? או מועדון הטווסים

יש עשרות מחקרים הקושרים בין שכר/הכנסה לבין השכלה. במחקרים האלה התוצאה החד-משמעית היא שיותר השכלה מניבה יותר הכנסה.

מי משכיל יותר? גברים או נשים? אם מסתכלים על האוכלוסייה כולה עדיין יש יתרון להשכלת גברים. אבל אם מסתכלים על עשרים השנה האחרונות אזי הנשים גוברות על הגברים בכל רמות ההשכלה. אם כך, ראוי לשאול, איך זה שפערי השכר המגדריים כל כך גדולים?

 רק לאחרונה התפרסמו נתונים השוואתיים והפער לטובת הגברים עדיין קיים וזאת על אף איסור אפליה מגדרית בחוק.  ואם זה החוק – ובישראל מאוד מקפידים על חוקים ואפילו מחילים אותם על רשעים המתגוררים ברחבי פלסטין - מן הסתם פערי השכר אינם תוצאה של אפליה.

בדיווח האחרון (ל-2018) של הלשכה לסטטיסטיקה נמצא פער השכר הממוצע ברמה של 32%. זה שיפור משמעותי בהשוואה ל – 43% ב – 1991. אבל קשה ליישב בין הזינוק בהשכלת נשים לבין הזחילה בצמצום הפרשי השכר. במיוחד כאשר מספר הנשים העובדות עם השכלה אקדמית גדול יותר אבסולוטית ממספר הגברים עם השכלה כזו (גם כאשר מתחשבים בפערי שעות העבודה המגדריים). וכבר מצאנו כי ההשכלה היא המנוע של השכר. אז מה קורה כאן לעזאזל?

ענייני נפש

אחד ההסברים עוסק בנפש האישה. לפני שנים נערך מירוץ בין ילדים בגיל 10-11. במירוץ "נגד השעון" הבנות רצו מהר יותר מהבנים. במירוץ "מעורב" הבנים ניצחו. ללמדנו, כך החוקרים, כי נשים מתפקדות פחות טוב בסיטואציות תחרותיות. ובהקשר שלנו: הן לא נדחפות קדימה במשא ומתן על שכר כפי שנוהגים גברים.

תימוכין להסבר הזה נמצא במחקר חדש שבדק הבדלים מגדריים במכרזים. החוקרים השתמשו במבחן שעברו מועמדים לעבודה כאשר התוצאות של גברים ונשים היו זהות. אלא, כמקובל, בנוסף למבחן הכישורים נשאלו שאלות אישיות לרבות הערכת הנבחן/ת באשר לתוצאות מבחן הכישורים. ועל אף שהתוצאות היו זהות, הגברים זקפו שריר והפגינו ביטחון בציון שלהם בשיעור כמעט כפול מנשים. להפגנת השרירים הזו היתה השפעה מכרעת על המעסיקים. וזה קורה גם כאשר הנבחנים ידעו מה התוצאות (הזהות, כאמור) במבחן הכישורים. לטווס הזכרי היה זנב (אגו) גדול יותר.

מועדון הטווסים

אם כך, אפשר לטעון, המעסיקים מתרשמים יותר מהזנב מאשר מהראש. ומן הסתם רוב המעסיקים הנ"ל הם בעצמם גברים עם זנב דומה. בלשון אחרת: אולי יש "מועדון" גברי – או מאפייה גברית – שבו עליונות המגדר הזכרי ואחוות לוחמים (אבל לא לוחמות) היא הקובעת?

בדיוק בשאלה הזאת עוסק המחקר השני המוצג כאן היום. איך זה, שאלו החוקרים, שנשים מהוות כמעט מחצית מכוח העבודה המגוייס (בתאגיד שבו נעשה המחקר וממנו נשאבו כ – 10000 מקרים של חילופי מנהלים) אבל רק שליש מקבוצת המנהלים בדרג בינוני, חמישית מדרג המנהלים הבכירים, ורק 5% מהמנהלים הכלליים הן נשים? מה הגורם מאחורי סולם הקידום העקום הזה?

השערת החוקרים היתה שיש "מועדון" טווסים שמעדיף זכרים על פני נקבות. הבדיקה הראשונית חשפה מיד ממצא מעניין: בעוד נשים מנהלות נטולות העדפות מגדריות באשר לקידום בעבודה, גברים מנהלים מעדיפים בעלי זנב מנופח כמותם. בדיקה יותר פרטנית – נזכור שזה נעשה בתאגיד פיננסי אחד – מצאה שגברים מבלים יותר זמן עם מנהליהם אם אלה בני מינם. התופעה הזו מוכרת ביפן וקוריאה, שם העניין הוא כפייתי. 

מועדון המעשנים

כדי לאשש כי אכן מגדר המנהל הוא הקובע, התמקדו החוקרים בקבוצת העובדים שמנהליהם התחלפו. כלומר ניטרלו היכרות מוקדמת. הם מצאו שהטווסים בשלהם: המנהלים הטריים נטו לקדם גברים, ואילו המנהלות החדשות לא נטו לקדם מגדר מסויים.

איך מאששים קיום "מועדון טווסים"? החוקרים בדקו את הרגלי העישון של העובדים ומצאו ששליש מהם – כולל מנהלים – מעשנים. כידוע הפסקות עישון נעשות על ידי מעשנים בקבוצות ולא בבודדים. הבדיקה, לגבי גברים בלבד, נעשתה כך: האם עובדים מעשנים שמנהלם החדש מעשן קודמו יותר או פחות מעובדים מעשנים שמנהלם החדש אינו מעשן? ואכן, חבורת המעשנים קידמה את חבריה יותר. לעשן עם המנהל, מתברר, הוא מנוע קידום. כך פועל המועדון. הוא מעדיף את מי שדומה – ובניהול אלה הגברים.

נ.ב. אם בטווסים עסקינן, הרי השבוע אמר הרמטכ"ל כי מלחמה עם איראן היא או-טו-טו והציע לכולנו להזדיין ב"חוסן מנטלי". אף אחד מפרשנינו לא תהה אם כדאי לברוח מהבורסה באופן לא מנטלי, על פי מורשת קרב מרמטכ"ל קודם במלחמה קודמת, ולהעביר את הכסף לחו"ל. מה שמעלה שתי אפשרויות, שלאו דווקא מוציאות זו את זו:

1. לבורסה יש כבר חוסן מנטלי בכמויות והעם הוא טיפש.

2. הרוב בדעה שהרמטכ"ל הוא בובה של ביבי.

1. לבורסה יש כבר חוסן מנטלי בכמויות והעם הוא טיפש.

2. הרוב בדעה שהרמטכ"ל הוא בובה של ביבי.

שתפו: