השבוע הופיעה הכותרת
הבאה במוסף הכלכלי של עיתון "הארץ": "8 טריליון דולר לא מספיקים
כדי להציל את כל העולם מהמשבר הכלכלי". הידיעה על האסון הפיננסי מתורגמת
מ"בלומברג", אתר כלכלי אמריקאי עם שימוש נפוץ ואמינות. אבל, כמו שהנשיא
טראמפ מבקש שנשתה אקונומיקה נגד קורונה, כך בלומברג משתטה.
הקורא המצוי מבין מהכותרת הזו שיש מחסן, חלקו עם מזומנים וחלקו עם שורות מחשב, עם 8 טריליון. יש בעולם בעיות בהיקף גדול יותר' ומכאן המסקנה שאלא אם כן השטרות והשורות יזדווגו ויתרבו – הלך עלינו העולם.
כלומר לא כל
העולם. לנו, לאירופים ולארה"ב יש מחסן מספיק גדול. אבל לאפריקאים, אסייתים
ודרום אמריקאים יש קדחת. ולכן, כאן המסקנה, אנחנו וחברינו העשירים צריכים להפריש
כך וכך מיליארדים לאחינו מאפריקה ומדרום אמריקה. והמסקנה הנוספת היא, איך לא, שזה
לא יקרה ולכן הלך עליהם.
מחסן?
מחסן?
מה השטות (ראו
הכותרת) בידיעה הזו ובניתוח הנצמד לה? שיש מחסן. אבל אין כדבר הזה. ממשלת ישראל אישרה בשבוע שעבר
"חבילת סיוע" בהיקף 60 מיליארד שקל. הקונגרס האמריקאי כבר אישר כ – 2
טריליון במצטבר מאז הפרמיירה של הקורונה ועד עתה. מאיפה יש להם את הכסף? התשובה
היא שאין להם מחסן עם הכסף הזה. הרעיון שיש גבול ידוע לכמות הכסף שעומדת לשימוש
בידי ממשלה/בנק מרכזי הוא, בלשון הנוער, קשקוש בלבוש.
אבל לממשלה אסור
להדפיס כסף, יאמר קורא העיתון הממוצע. אז איך היא תשלם עבור כל מה שהיא מתכננת
"להבריא". זה נכון. לממשלה אסור להדפיס כסף. בשביל זה יש בנק מרכזי.
הבנק המרכזי הוא הגוף היחיד שמותר לו להדפיס כסף. וכך זה עובד: הבנק המרכזי מדפיס
כסף לעצמו בבוקר. בצהרים הוא הולך לבורסה וקונה חתיכות נייר (אגרת חוב) שבאותו בוקר
הדפיסה הממשלה, ועליהן כתוב "הממשלה תשלם ב-28 לאפריל 2050 תמורת נייר זה X ש"ח בתוספת ריבית של Y אחוזים, וכך הממשלה לא מדפיסה כסף ובכל זאת יש לה 60 מיליארד.
יש מדינות שבהן
העניין נעשה באופן יעיל יותר. הבנק המרכזי מדפיס כסף ומטלפן למשרד האוצר ושואל אם
רוצים שם כסף. אם התשובה חיובית אז בנק ישראל מפקיד בחשבון הבנק של האוצר (שנמצא
אף הוא בבנק ישראל) את הסכום המבוקש. ואז הפקיד באוצר שולח במייל את המשפט שצוטט
למעלה.
ואם ממשלת ישראל
היתה מחליטה על 100 מיליארד ולא 60. ואילו הקונגרס האמריקאי היה מחליט על 4
טריליון ולא 2 טריליון – הכל היה קורה ובאותו אופן. בלי
מחסן ובלי בלומברג.
אז מה יכולות
זמביה וברזיל לעשות? בדיוק אותו הדבר.
יורדים כיתה
יורדים כיתה
השטות השבועית
השנייה היתה הודעה של חברת מדרוג "מודיס" שהיא מורידה את "תחזית
הדירוג של ישראל". כלומר אם אנחנו עתה בכיתה ב' אז מודיס מודיעה שלהערכתה
בשנת הלימודים הבאה נהיה בכיתה...א'. למה? כי מודיס, כמו בלומברג, חיים במחסן
וממשלת ישראל מוציאה כסף יותר ממה שיש לה במחסן. ובעת המשבר הנוכחי זה ממש לא יפה.
נכון, כל העולם עושה את זה – לקח מהמשבר הגדול של 1929 – אבל במודיס לא יתנו
להיסטוריה לקלקל להם את תיזת המחסן המתרוקן, ויורידו אותנו כיתה.
ובהכללה: בעת
משבר עמוק מדינה רשאית וחייבת להדפיס כסף כעניין חד פעמי עד שיוצאים מהבור הכלכלי.
אני מצר על כך
שאני לא עובד במודיס. איזה כיף זה להעלות ולהוריד כיתה מדינה שלמה. זה זוכה
לכותרת. בחיים האמיתיים זה לא מזיז שערה בעכוז של המדינה.
