עכשיו כאשר
ישראל עוברת לפתיחה מהירה (מדי?) של עסקים ופעילות ציבורית, גוברת הדעה שמקצת
העסקים שנסגרו לעת קורונה לא יחזרו לפעילות בתום ההגבלות. הנזק שספגו נראה בלתי
הפיך. אם ההשערה הזו נכונה מתבקשות שתי תוצאות אפשרויות: הראשונה, גידול באבטלה
בהשוואה לתקופה שלפני הסגר. השנייה, עליית מחירים כתוצאה מכך שמספר העסקים יצטמצם,
התחרות תפחת ומי שישרוד – יעלה את המחיר.
התזה הזו חביבה
ונלמדת באלפי אוניברסיטאות ברחבי העולם. אלא שנזכרתי בחבר שלפני שנה ביקש לרכוש
מכונית חדשה (לרוב, החלטה לא נבונה) מסוג טויוטה. באותה עת החל לפעול בעירו
"יבואן מקביל" וכמאמין גדול בתחרות ובתועלתה מיהר החבר לפנות הן ליבואן
הראשי והן למתחרה המקביל.
הוא מצא שמחיר
המכונית החדשה היה זהה. אבל האיש רב מחשבה וביקש לבדוק גם את מחיר הטיפול השנתי.
הוא מצא כי היבואן המקביל יקר יותר מהרשמי. כל הסיפור הזה נועד להטיל ספק בטיבה של
תחרות, לפחות בישראל.
בשבוע שעבר
התפרסם מחקר שבדק את העניין באופן רחב ביותר. במדינת וושינגטון שבארה"ב, כמו
ב – 14 מדינות נוספות, מכירת אלכוהול (למעט יין ובירה) התבצעה עד 2012 רק בידי
מונופול של המדינה. באותה שנה נעשתה "רפורמה" ובה הותרה תחרות חופשית
ובלבד ששטח החנות לא יפחת מ – 300 מ"ר.
הרווח וההפסד
החוקרים יצאו
לבדוק מה הניבה התחרות, במקום מונופול, לצרכנים. הממצאים העלו שתי תוצאות: המחירים
לא השתנו אך מגוון המוצרים עלה. לפיכך מה שכלכלנים מכנים "תועלת הצרכן"
גדלה. אבל, וזה מה שחשוב לעניננו, המחיר לא ירד.
עם מגוון יותר
גדול של משקאות אלכוהוליים הצרכנים קנו בכשליש יותר. וכך סופו של המהלך הסתכם באי
שינוי במחיר ובגידול בצריכת האלכוהול.
ממש נהדר.
מה שמחזיר אותנו
לזירה הישראלית ולחשש להתפרצות אינפלציה עם התקדמות הדפלציה בנגיפים ממשפחת
קורונה. מי שער לנואנסים בתקשורת של הימים האחרונים מוצא התבטאויות בדבר הצורך
ב"ריסון" מחשש לגירעון ענק שביחד עם צמצום מספר העסקים יניב אינפלציה
במחיר. אם חיים לפי התזה הכלכלית הרווחת, המחירים בוושינגטון היו אמורים לרדת
ובישראל לעלות.
אבל יש אפשרות
שהמציאות, כאן כמו שם, לא תסכים לחיות בעולם הדמיוני שכלכלנים המציאו לנוחיותם.
אפשר לשקול לא להיבהל.
