אני נהנה להשיב
על השאלות באשר למפגשים עם אנשים. לכל אורך התקופה השבתי כי אני נפגש באנשים ואף
ציינתי מספרם. המפגשים האלה לא הניבו תגובה מהמחשב של הקופה.
אני מבין את רגישות
הקופה לסימפטומים של מחלה. אני מתקשה להבין את אדישותה ביחס למפגשים. במיוחד
לשמירת מרחק ועטיית מסכה בעת המפגשים האלה. הרי פה קבור – ליתר דיוק פורח – נגיף
הקורונה.
הבן דודה מטלפן
קושיה: הבן דודה
שלכם מנהריה מתקשר ומודיע כי הוא מגיע לעירכם ומציע מפגש. אתם דווקא מחבבים את
קרוב המשפחה הזה, ונפגשים לעיתים תכופות. איך תגיבו להצעה?
חצי שעה אחרי
שיחת הטלפון עם הבן דודה מנהריה מתקשרת הבת דוד מהולנד ומודיעה כי באה לישראל
ומציעה מפגש. גם היא חביבה עליכם ובגלל איסורי טיסות לא ביקרתם אצלה כמנהגכם. איך
תגיבו להצעה?
אולי תשיבו בחיוב
להצעה הראשונה ואת הבת דודה מהולנד תשאלו מה עם הבידוד; אם זה המצב, אז אתם סובלים מתיסמונת
קורונה-ברקזיט.
התיסמונת המוכרת
ביותר היא "סטוקהולם". אנשים
שנחטפו מגלים לעיתים אמפטיה והזדהות עם החוטף. התופעה הלכאורה תמוהה הזו מוסברת בכך
שחטוף המשתף פעולה עם החוטף "נהנה" מהגנה בעוד שחטוף המתעמת עם החוטף
נפגע.
תסמונת ה"זר" אשם
תיסמונת
"קורונה-ברקזיט" התגלתה
בבריטניה לאחר משאל העם ב – 2016- בעניין פרישתה של המדינה מהאיחוד האירופי. הרוב,
שהצביע בעד פרישה, הזדהה עם הטענה כי האיחוד האירופי אשם. בעיקר הוא אשם ביחס
חיובי להגירה המוסלמית מסוריה – עניין שהיה מופרך מן היסוד במיוחד בבריטניה.
התיסמונת מתאפיינת בצורך למצוא אשם זר. למשל, בטענה
כאילו מהגרים פוגעים בתושבים הוותיקים ביעד הגירתם. בעוד שהם בעיקר פוגעים בתושבי
המדינה ממנה ברחו. מצוייד בתיאוריה החביבה הזו קניתי השבוע כרטיס טיסה למדינה
אירופית במסגרת המירוץ נגד הסגר שהחל אתמול.
או אז עשיתי
כמעשה הבת דודה מהולנד והודעתי למכרי וחברי במדינת היעד על הגעתי הצפויה בתוך ימים
ספורים. התגובה, הכמעט אחידה, היתה "מה עם הבידוד".
האם אותם מכרים
היו שואלים על הבידוד לו גרו באוטרכט ואני מגיע מאמסטרדם? אני בדעה שלא היו
שואלים. אבל מי שמגיע מחו"ל – זה זר המהווה חשוד רציני.
אתה נגוע אלא אם תוכיח אחרת
את זריקת האשם ב"זרים" החלה הממשלה כאשר אסרה כניסתם ארצה בשלב ראשון, ובחובת בידוד בשלב השני. כאילו שכל זר הוא נגוע אלא אם כן הוכיח אחרת. אם מסתכלים על הסטטיסטיקה של הדבקויות – לעניין המפגשים זה המדד הנכון – אז המצב בישראל ובמדינות המערב (לא כולל ארה"ב) הוא די דומה: 2-3% מהאוכלוסיה נדבקו. כלומר ההסתברות שאני נדבקתי דומה לסיכוי של המכרים שלי מאוטרכט להידבק ממישהו שמגיע אליהם מאמסטרדם. אבל אותו לא שואלים על הבידוד....
התסמונת עמוקה
יותר מזה. כל מכרי – גם כאן וגם בחו"ל – בדעה שהממשלה מתנהלת באופן איום
ונורא. כרגיל הטענה היא שהממשלה – כאן ושם – לא יודעת מהחיים שלה. מזגזגת, נכנעת
לקבוצות לחץ (בתי כנסת בישראל והליכה עם הכלב בהולנד) בעת סגר. אבל כולן תופסות כל
חו"לניק שמגיע וכופות עליו בידוד/בדיקה מיידית של 7-14 יום.
בתסמונת
קורונה-ברקזיט כל מי שמתנגד לממשלה המטומטמת שלו קונה את הבידוד הכפוי על הזר.
לפתע הממשלה המטומטמת עושה משהו נכון. נכון? אז למה האורח מאמסטרדם המגיע לאוטרכט
פטור מבידוד?
בפעם הבאה שאתם
מקבלים מכתב מקופת חולים תכתבו שאתם חולים בתסמונת קורונה-ברקזיט. אולי המכון
הביולוגי בנס-ציונה ימציא חיסון.
