חגיגה שכזו לא נראתה ביקום זה עשרות שנים. מפלגת הלייבור בניו זילנד ניצחה ברוב מוחלט בבחירות לפרלמנט. הסוציאל דמוקרטים – זן פוליטי שבישראל נכחד סופית עם חבירתם של עמיר פרץ ואיציק שמולי לממשלת נתניהו – למדו בעשורים האחרונים להפסיד תחת כמעט כל עץ רענן. ברוב העולם – כולל רוסיה וסין – המאבק הפוליטי נטוש בין סוגי ימין. וייתכן, אני לא מכיר את הפוליטיקה בניו זילנד – שגם שם הלייבור הוא מהטיפוס של הבוגד האולטימטיבי בסוציאל- דמוקרטיה הלא הוא משת"פ מלחמות הימין בעירק ובאפגניסטן: טוני בלייר מהממלכה המאוחדת.
בהליך הגסיסה הזה היתה נקודת אור חשובה: העיתון האנגלי "גארדיאן". לעיתון תמיד היה קו פוליטי וורדרד. מעולם לא נתפס ברדיקליות לאיזה שהוא כיוון. אבל הוא תמיד נתפס כאנטי ימין.
השבוע קראתי בו מאמר
מערכת שכותרתו היתה, בתרגומי המוציא-דברים-מהקשרם, שיש לרדת מתחת לאפס. המשורר
התכוון שעל הבנק המרכזי של הממלכה המאוחדת להנהיג ריבית שלילית כצעד הכרחי לחילוץ
הכלכלה שם מהמשבר הכלכלי שנגיף הקורונה והנלחמים בו השיתו על החיים.
קנס ריבית
כדי להדגים את
העניין נסתכל לרגע על ישראל. הריבית שקובע בנק ישראל היא 0.1%. מי משלם אותה? הבנק
המרכזי משלם על כספים שהוא מחייב את הבנקים המסחריים להפקיד אצלו. ואם מי מהקוראים
נועל כספו ב"תכנית חיסכון" שמציעים בבנקים המסחריים – זה מה שהוא והיא
יקבלו. לשנה.
מה יקרה במדינה
אם מחר הריבית תהיה מינוס 0.1%? אני מעריך ששום דבר. ואם היא תהיה מינוס 5%? אני
מעריך שהאדם הסביר בעל יתרות זכות – ימשוך את כספו מהבנק. ואם זה קורה – יכולה
להיות כאן צרה צרורה.
אבל לא על דיון
בהבלי מדיניות הפיננסים התכנסנו כאן. איך זה שהבנק שבו מופקד כספנו גובה מאיתנו
עשרות מונים יותר מהריבית שפוסק בנק ישראל?
מגדל הריבית
הבנק המסחרי
מתחיל את חישובי הריבית שהוא גובה מהלקוחות ממספר הנקרא "פריים (Prime)". למה? למה לא, אם
אפשר. המספר הזה עומד על 1.6% לערך. באתר בנק לאומי מצאתי שלמספר הזה יש תוספות
והן יכולות להסתכם עד ל– 15% - תלוי מי לוקח הלוואה מהבנק. למקרה שחשבתם אחרת: זה עניין
אישי. מאוד אישי. כרגיל זה עובד כך שמי שהוא איש עשיר היכול לשלם את הריבית הזו –
לא משלם אותה. בעוד מי שאינם עשירים וריבית כזו היא נשך עבורם – הם סיכון פיננסי,
ולכן משלמים יותר.
סדנא דארעא חרא.
בבנק נטווסט (NatWest) האנגלי מצאתי ריבית של 39% לאנשים שמפגרים
בהחזר הלוואה שלקחו.
ועוד לא אמרנו
מילה על העמלות.
הקניין הקדוש
לריבית בתוספת
עמלות נהוג לקרוא ה"מרווח הפיננסי". ויש למרווח הזה תכונה מאוד מוזרה:
בעוד הבנק המרכזי יכול לקבוע ריבית אפס או שלילית – המרווח תמיד חיובי וגבוה עשרות
מונים. למה? למה לא כאשר הציבור שבוי.
וגם די מטומטם.
שנים שבנק איגוד משווק עצמו כמי שלא גובה ריבית על משיכת יתר בגובה ההכנסה החודשית
הקבועה ובמקביל משלם ריבית זכות בשיעור של 3% על יתרת הזכות בחשבון עו"ש.
ענק. מעטים מאוד קפצו על המציאה. למה? טימטום.
מה כל זה שייך
לסוציאל דמוקרטיה? כאשר עיתון ה"שמאל" משחק בקקה הפיננסי עם תרגילי
התעמלות שממציא הימין – אין פלא שהסוציאל דמוקרטיה בגסיסה.
כי הבעיה
העיקרית עם הריבית אינה עם הבנק המרכזי: היא עם המרווח הפרטי.
וקניין פרטי הוא קדוש.
