תנחומי לגברת בלהה יהלום. בהינתן יחסי הכוח הפוליטים הנוכחיים היא תמשיך להיות שופטת שלום. אין לה סיכוי להתקדם. ויש לה סיכוי טוב שהיא תשפוט רק בסכסוכי שכנים. במובן של התאבדות הקריירה, הגברת יהלום היא לא מוגבלת בטיפשותה.
השופטת פסקה
השבוע כי במגבלות מסויימות רשאי יהודי להתפלל במתחם הקרוי על
ידי מוסלמים אל חרם א-שריף בירושלים, ועל ידי יהודים כהר הבית. המדינה ערערה ובתוך יומיים הפך בית המשפט המחוזי את
ההחלטה. תענוג לראות איך מערכת המשפט קשובה וזריזה לפעמים לבקשות השלטון.
המתחם על כל צדדיו – המסגדים וקיר האבן אליו
מדביקים יהודים מטופשים פיתקאות בתקווה שיהווה יקרא אותם - הוא פוליטי. החמאס יעלה מקברו את צלאח א דין
לפתוח במלחמת קודש והיהודים הדתיים יצעקו הר הבית בידנו.
הזכות לתפילה
מה בדבר זכותו
של אדם להתפלל? זה בלוף מזרח תיכוני ותיק. החמאס, הפתח, ירדן ומצרים אמרו שלא יקום
ולא יהיה. כלומר לשיטתם ליהודים אסור להתפלל במתחם הזה. אני מניח שאם ייסע יהודי
לסעודיה ויבקש להתפלל ליד אבן הכעבה – יורידו לו את הלשון.
היהודים
האורתודוכסים, שהם הרוב בישראל, דומים להפליא למוסלמים האדוקים. אצלם לא רק מוסלמי
לא נכנס לבית כנסת. גם אישה מודרת. אישה גם לא יכולה להיות חזנית או רבנית. היא לא
"עולה לתורה" כלומר לא באה בציבור הגברים.
אם זה המצב אז
מה עושים? איך הפלונטר נפתר?
אני מעריך שאי
אפשר יהיה לשכנע מי מהצדדים להסדר הכי פשוט והכי הגון: שכל אחד יתפלל איפה שבא לו.
יהודים דתיים לא יסכימו שנוצרי יתפלל בבית כנסת גם אם יחלקו את ימי השבוע בין
הדתות להשביע רצון של כל זן של חובבי אלוהים כלשהו.
אלוהי התמריצים
לפיכך נדרשת
מעורבות של כלכלנים. הכלכלנים המקצועיים לא מאמינים באלוהים כלשהו. הם מאמינים
בתמריצים. בני האדם הם אגואיסטים ושוחרי הטוב לעצמם. כל מה שנדרש הוא לייצר את
התמריץ המתאים להסיט מהדרך הרעה אל הדרך הטובה.
כך זה אמור
לעבוד: בשלב ראשון על כל האתרים הדתיים תושת הארנונה העירונית. אפשר רק לפנטז על
כמות הכסף שתזרום מקברי צדיקים. בהזדמנות זו אפשר גם להשית את הארנונה גם על בתי
קברות. מסגדי הענק יפשטו את הרגל או שיביאו הלום כספים מסעודיה ושאר תומכי האיסלם.
כנסיית הקבר תקבל פטור מארנונה על הקבר של ישוע כי הוא הרי התגלגל ויושב לימין
האב, זה מהשילוש הקדוש, עד היום הזה. הכותל המערבי יהפוך לגן לחתונות. וכך הלאה.
ממש לא חכם,
יאמרו מביני עניין. הרי כל המוסדות האלה – אצל היהודים - הם בבעלות המדינה או
הרשות המקומית או המועצה הדתית. בשיטה המוצעת כסף יעבור מכיס ממשלתי אחד לשני.
לפיכך, בשלב
שני, כל רשות ציבורית כזו תחוייב לגבות דמי כניסה לאתר דתי שבבעלותה. וכדי שלא
תושמע טענה על אפלייה, התשלום יהיה שווה בין כל הדתות והמוזיאונים – מקום בילוי
נפוץ אצל חילוניים. כדי שלא תהיה שחיתות אז מי שיגבה את התשלום בבתי כנסת יהיו
מוסלמים, נוצרים וחילוניים להכעיס. ואצל הנוצרים – יהודים ומוסלמים. בהר הבית/אל חרם
א-שריף יהיו רק גובים יהודים מתנועת "חוזרים להר". ולמען הסדר הטוב
תשלומים יתקבלו רק בכרטיס אשראי או כלי דיגיטלי אחר.
חוץ מהצעקות,
אחת התוצאות תהיה צמצום בביקורים במתקני הדת. ובמדינה המטורפת זו תוצאה חיובית.
לאט לאט האנשים ילמדו שתפילה זה עניין פרטי שאפשר לעשותו בבית או אפילו ברחוב –
כמו הפגנה. ובא לציון הגואל מהבלי הדת. וגם נעמיד במבחן את אחת ההנחות הכי נפוצות
בכלכלה.
לשם הפחתת
ציפיות ולמען הסר ספק, התוצאה הכי סבירה היא שהמצב הקיים ימשיך להתקיים. ובעזרת אללה
והשם ישתבח תהיה כאן מלחמת דת נהדרת.
