"הדת היא האופיום של ההמונים" כתב קרל מרקס. כוונתו היתה להציג את הדת כסוג של התמכרות. אבל בהזדמנות הזו יצר החיבור שם רע לאופיום שלא מזיק כלל ובוודאי פחות מהאיסור על יהודים לעבוד ביום השביעי. אלא שהשבוע התברר כי ההמונים מעדיפים יותר להתמסטל על סיפורי סקס. יו"ר לשכת עורכי הדין, אבי חימי, אונן תוך כדי שיחת וידיאו עם אישה שביקשה עזרתו להתמנות לשופטת.
מה שמעורר שני נושאים: סקס והזירה הציבורית
והזירה הציבורית ועורכי דין.
שני חברי כנסת ממפלגת ש"ס, אחד מהם גם
שר, הגישו הצעת חוק ולפיה ליד הכותל בירושלים אסור לנשים להיות במקום בלבוש שאינו
צנוע או להתגודד בחבורה רב־מגדרית. “פרשת” אבי חימי הבהירה לי את הקשר שבין אוננות –
אחת הווריאציות של סקס – לזירה הציבורית. נשים בכותל (אבל לא בפארק הירקון ולא
בדמיון של המאונן.ת) עשויות לשמש עידוד לאוננות של גברים מהזן החרדי, וזאת אסורה לפי הדת
היהודית האורתודוכסית. לפי הניתוח הזה מותר סקס בבית. אולי בפארק הירקון אבל רק בחושך
ואסור לחלוטין ברחבת הכותל. הנה לנו תורת היחסות הסקסית על מקלדת אחת.
איסורי סקס
אין כמעט משהו יותר אנושי מסקס. עם זאת הסקס
בזירה הציבורית גרוע אפילו יותר מהריגה. לתלות גנב בכיכר העיר או בזריקה מצולמת
בטלויזיה כבגירסה האמריקאית – זה בסדר גמור. סקס בכיכר העיר לא יקום ולא יהיה. מתברר
ששיחת זום היא בתחום הגיאוגרפי הציבורי. נכון, הוא אומר שהיא הסכימה. והיא אומרת
שלא. אבל אני מתערב שאם המועמדים לתפקיד שממנו התפטר חימי יעשו גילוי נאות על אוננות
מוסכמת שחוו בשיחת וידיאו – הם אאוט. הצביעות ביחס הציבורי לסקס חוגגת.
כמו גם לעירום. מותר לכל אחד מאיתנו לחשוף
את האף שלו בציבור. אבל לא את התחת. הדתיים מסתתרים מאחרי מצוות הרבנים. אבל רוב
החילוניים יסכימו לכל היותר לחוף נודיסטים ביום שלישי בין השעות 0500-0800. ללכת
ערום ברחוב יפו בירושלים? לא באף מדינה.
הנה קושיה משפטית: מה דין שופט.ת שמאוננ.ת
בעת דיון פרוצדורלי משעמם במשפט לאדם שאונן בפרהסיה בהסכמת בן.ת זוגו?
הגילדה המועדפת
נעבור מסקס משפטנים בזום לגורלה
של לשכת עורכי הדין. שני יו"רים של לשכת עורכי הדין פרשו על רקע מעורבותם
במינוי שופטים. מה לאיגוד המקצועי של
עורכי דין ולמינוי שופטים?
מעמדה של לשכת עורכי הדין מעוגן בחוק. הלשכה
היא שמסמיכה עורכי דין. למה הדבר דומה? ששופטים יתמנו רק על ידי שופטים. או, אם
אני מבין לאן הממשלה הזו מסיעה אותנו, ששופטים יתמנו רק על ידי פוליטיקאים. בעצם
שלכל תפקיד ימונה אדם רק בידי פוליטיקאים. אבסורד? לא יותר מהעובדה שלשכת עורכי
הדין היא שקובעת מי יוכל לעבוד כעורך דין. מכיוון שהעניין נעשה באמצעות מבחן אפשר
גם – הס מלהזכיר –לייצר מבחן שיווסת את כמות עורכי הדין בשוק התביעות לרשלנות
רפואית – הדובדבן הפיננסי בקצפת המשפטית.
לא רק זה. לשכת עורכי הדין מיוצגת בוועדה
למינוי שופטים. במה עדיף עורך דין בתפקיד הזה על פני אזרחים אחרים שבאו במגע עם בתי
המשפט, כגון אסירים או תובעים ונתבעים במשפטים אזרחיים? ומדוע לקפח את
עובדי פורום קהלת שהממשלה מקשיבה באדיקות להבליהם המשפטיים והכלכליים? ובהרחבה:
כלום לא יהיה הולם שוועד עובדי המדינה ימנה את המנכ"לים של המשרדים? שהאסירים
את הסוהרים? שהסטודנטים את הפרופסורים?
הרפורמה המשפטית
מכאן קצרה הדרך למשמעות הפוליטית של אירועי
הסקס של השבוע האחרון. אולי כל שמונים ותשעה חברי הכנסת שתמכו השבוע בשלילת
אזרחותו של מחבל (האם זה כולל גם מחבל מטעם צה"ל?) יתמכו גם בהצעה לבטל את
מעמדה בחוק של לשכת עורכי הדין כתוספת חשובה לרפורמה במערכת המשפט.
