שלום לכם, שגרירי רוסיה, האיחוד האירופי, סין, ארה"ב
המצב
הגיאופוליטי כאן מוכר לכם. גם הויכוחים הפנימיים בישראל, מעטים ככל שיהיו, מוכרים
לכם היטב. מה שלא מוכר לכם זה ממצאי הסקר המדגמי שערכתי, שנראים לי חשובים, גם אם שום
סטטיסטיקאי לא ייתן בהם אמון מטעמים מתודולוגים קטנוניים.
כאשר
נכנסתי לחנות למכירת תבשילים בעל החנות נראה עצבני. הייתי הקונה היחיד והוא אמר לי
כך: "למה אנחנו לא נכנסים בחיזבאללה במלוא העוצמה. מה זו הרפיסות הזו? זו
הפקרות מוחלטת! נמאס לי". אתם בוודאי מבינים שהאיש הוא מצביע מהצד הימני של
הפוליטיקה הישראלית. אתמול, בכותרת של "ידיעות אחרונות" היה כתוב
"למה חמאס וחיזבאללה מקשיחים עמדות?" התשובה, כמובן היא שיש כאן ממשלה
רופסת שלא מורה לצבא להרוג יותר, להרעיב יותר, לפצוע יותר. כי ערבים מבינים רק את
שפת הכוח.
קיבלתי
הזמנה למסיבת פרידה של זוג מכרים שהחליט לעזוב את ישראל ולהתגורר באירופה. הם מהצד
השמאלי של הפוליטיקה ולא יכולים לסבול יותר, ולקחת אחריות על מעשי הממשלה הזו שהיא
יותר גרועה מקודמתה שאף היא היתה לא־מי־יודע־מה. המסיבה שלהם היא לאות שחרור מנטל
הציונות המנוולת – מילים שלהם.
פניתי למכר
ותיק המתגורר בלב תל אביב. לא שוחחנו זה שנתיים. בתשובה לשאלתי על שלומו ענה
"אני בבועה". האיש מדוכדך, לא צופה בטלויזיה. לא מקשיב לרדיו. לא מפגין
בעד עיסקת חטופים/שבויים.
ובתרגום
שלי: הישראלים מדוכדכים, מתוסכלים. זה נכון לרוב האזרחים. לכן מישראל לא תצמח
ישועה.
הפגישה
אני לא
אכעס עליכם אם תענו בשלילה לבקשה שאשטח לפניכם. בהחלט אבין שלא איכפת לכם שיהודים
ומוסלמים במזרח התיכון יתקוטטו, יהרגו, ייהרגו. מה זה 15 מיליון מול כל האנושות.
גרגרים.
ובכל
זאת אני מבקש שתיפגשו. ידוע שאתם לא מסכימים ביניכם על שום דבר. אבל אולי תסכימו
עם הרעיון הבא: תשבו בינכם ותשוחחו מה נראה לכם – לכל אחד מכם – הפתרון הרצוי. לא
רק למצב בעזה. הניסיון לפתור פינה קטנה בסכסוך של יותר ממאה שנה – לא יצלח. באשר
לילידים באזור המדובר נראה שאין לכם ויכוח פרקטי, למרות אי הסכמות בכל עניין אחר.
ארבעתכם בעד "פתרון שתי מדינות" כך שבשאלה העקרונית הזו אתם מסכימים.
אתם גם לא רחוקים בענייני הגבול שבין שתי המדינות.
מה
נותר? זכות השיבה של פליטים מפלסטין. זכות ישראלים להתגורר בפלסטין. פיצוי על רכוש
שנגזל במעטה חוק נכסי נפקדים. כמות הנשק וסוגו שתחזיק כל מדינה. וכמובן עזה
ולבנון.
האולטימטום
להערכתי
אתם מסוגלים להוציא מסמך הסכמה בינכם. חס ושלום שתדברו עם ממשלת ישראל או הרשות
הפלסטינית. זה רציני: אל תתייחסו לעמדות הצדדים לסכסוך. מה שחשוב זה רק מה שאתם,
כרביעיה, חושבים מה ראוי שיהיה.
את
המסמך תשלחו כל אחד לממשלתו. עם הרעיון הבא: לפרסם אותו כאולטימטום לשני הצדדים.
האולטימטום הוא שכל צד חייב לקבל אותו, ולא – יוטלו עליו סנקציות בידי ארבע
המדינות. לגבי פלסטין הסנקציה הכי קלה היא להפסיק את הסיוע הבינלאומי לרשות
הפלסטינית. ואת ישראל קל לדפוק עם איסור כניסה של ישראלים לאף אחת מארבעת המדינות
כולל איסור טיסה של מטוסים ישראלים וכניסה של אוניות.
ואם זה
לא ישכנע –. יש באמתחתי כמה רעיונות נוספים.
בלי
אולטימטום שלכם לתכנית מפורטת של סיום הסכסוך – הקקה הישראלי־פלסטיני ימשיך לזרום.
לישראלים
אומר: במקום לתמוך ב"עיסקה עכשיו" הסיסמא מהיום תהיה: בוררות חובה.
