השבוע כתבו לי כמה קוראים בשאלה מדוע אני מתעלם מ"הכאוס" שאליו מוליכה הממשלה בחקיקה המתבשלת. "ואל תצטט בתשובה את ישעיהו לייבוביץ", כתב אחד מהם. אלא שלייבוביץ שווה ציטוט כאשר אמר שמה שאנחנו עושים שם – בשטחים הכבושים – יגיע לפיתחנו. ואכן מאז ששיחררנו את פלסטין מעול הכבוש הירדני, כל הממשלות, לרבות אלה שבהן השתתפה מפלגת מרצ, עסקו בהטמעת תחזיתו של הפרופסור.
מה שמתברר עכשיו זה הסוף הלוגי של התהליך
כאשר הכלב הממשלתי מבקש ללעוס את זנבו המשפטי ובמיוחד את העצם שבזנב, הלא היא בית
המשפט העליון. מדוע הכלב נוגס בזנבו שהוא כל כך נאמן בכיסוי שהוא נותן לישבנו של
הכלב?
ליהוה פתרונים.
לפיכך אתייחס לעניין אחד במהומה: המשילות.
הנה מילה מבית מדרשו של נתניהו שזוכה לכל גנאי מפי מתנגדיו הטוענים שהפרדת הרשויות
נועדה בדיוק לצמצם ביכולת המשילות של הממשלה בשם זכויות האדם, האזרח, התושב
(שקואליצית נתניהו-לפיד-גנץ-חרדים בכנסת אישרה עתה לשלול מעמדו) ולפעמים אפילו
הפרחח. נניח מישהו ששמו יאיר.
אני ממליץ למתנגדי הממשלה שלא להקשיב לעצמם
בעניין המשילות. להפך: בשם המשילות מוצע כאן להחיל אותה על תחום שמשום מה נשכח
בתעמולה הביביסטית.
הש"סניק מאמסטרדם
אפשר להסתמך בעניין הזה על אדם שנולד ב-1632 באמסטרדם למשפחה שבאורח חייה
ומוצאה העדתי היתה ש"סניקית למהדרין (וביום שלישי השבוע נשמע עליו כאן). שמה ד'אספינוזה אבל האליטה האשכנזית
החליטה ששמו שפינוזה. האיש, לא מיותר לציין, הוא היהודי החשוב והמשפיע ביותר שפעל
בזירה הציבורית עד היום הזה.
מה לשפינוזה ולמשילות? חשוב לזכור שהאיש חי
וכתב בתקופה שבה השלטון באירופה בכלל ובקהילתו בפרט היה בידי אבותיהם של סמוטריץ',
בן גביר, דרעי, גולדקנופף והאינקוויזיציה הנוצרית. לפיכך אלה גם הטילו עליו חרם,
שהיה העונש המירבי שהדתיים הלא־נוצריים יכלו לפסוק (בלי זכות לערער בבית המשפט
העליון). אני מצטט ממאמר של דרור ינון: "ב'מאמר תיאולוגי־מדיני' שפינוזה טוען שיש להכפיף
את הדת לשלטון הפוליטי כדי לרסן את נטייתם של המטיפים לסחוף את המאמינים באמצעות
נטיעת פחד או זריעת תקווה נטולי כל יסוד רציונלי."
עולה השאלה איך עושים את זה אחרי שניפטר מחבורת
הפשע. רק בעזרת המשילות החביבה על החבורה הזו. כך הממשלה העתידית תתכנס ותכריז על
גבולות 67 כגבולות הקבע של מדינת ישראל, תבטל את הרבנות הראשית ובתי הדין הדתיים. כמו כן, היא תקבע שחובה להציג חמץ בחנויות
בפסח כדי שיהודים אדוקים יחנכו את עצמם לא להתפתות למראה עיניים (שלא כמו הרב טסלר,
ראש ישיבת וויזניץ, ששילם מאות אלפים לתלמידו כדי שישכח שנתבקש ללטף את אבר מינו של
הרב).
הכסף מגמגם
ומהפנטזיה למציאות. בעולם האקדמי נדרש חוקר לציין
בפרסומיו האם קיבל תמיכה כספית לצורך מחקר. המאמר שאני מתייחס אליו בדק את השאלה
הבאה: פרופסור לרפואה פלוני ציין כי קיבל תרומה של חברת תרופות. איך התייחסו למחקר
שלו עמיתיו הרופאים החוקרים? תשובה: בספקנות גדולה. שיעור הציטוטים של מחקרים
נתמכי חברות תרופות קטן בהרבה לעומת מחקרי רפואה ללא תמיכה כנ"ל.
במאמר קודם טענתי שהעולם העיסקי לא יברח מישראל
רק בגלל שהיא הופכת לדיקטטורה נוסח הונגריה. צ'ילה תחת הדיקטטור פינושה וסין תחת
הדיקטטורה של המפלגה "הקומוניסטית" הן דוגמאות לאדישות העיסקית
לדמוקרטיה. לפיכך, רק הישראלים, ולא העסקים, יכולים להפיל את חבורת הפשע אם, למשל,
ינסו להוציא מישראל לחו"ל 150 מיליארד דולר.
מחקר הרופאים מרמז שאפשר שהעולם בכל זאת רגיש
למקור הסמכות. כאשר חברות המייצרות תרופות חשודות, וכספן זוכה לחרם חלקי, אפשר
שכאשר חבורת הפשע תסדר את כאן את העניינים באמצעות משילות, הוראות מפוקפקות חסינות
בג"צ ומינויי מקורבים – גם העסקים יבקשו מקלט. אז תנו למשילות לפרוח.
