יהודית ואנטישמית

 

להלן מה שכתב טל בקר, היועץ המשפטי של משרד החוץ, בתקציר הצעת החוק:

לנוכח היות ראש נציגות דיפלומטית או קונסולרית נציגו הרשמי והבכיר של הריבון במדינה הזרה, המייצג, מעצם טיב תפקידו, את עמדות המדינה והממשלה בחוץ לארץ ובשמה, וכן לנוכח חשיבות הייצוגיות והממלכתיות לה נדרש ראש הנציגות המופקד על הקשרים המדיניים, הביטחוניים, הכלכליים, ההסברתיים, התרבותיים והמדעיים אל מול הגורמים הבכירים ביותר במדינת הכהונה ומכוח תפקידו, ולכן לאור אחריותו וחובתו לבטא נאמנה את מדיניות הממשלה הן ביחסי החוץ והן במדיניות הפנים ותפקידו לייצג את קווי המדיניות הישראלית; מוצע להוסיף, מעבר לחובת ההצהרה הקיימת ביחס לכלל עובדי המדינה בהתאם להוראת סעיף 34 לחוק שירות המדינה (מינויים), את סעיף 34א כמפורט להלן. מוצע לקבוע בסעיף 34א כי מי שימונה על ידי הממשלה לפי סעיף 23 לחוק, למשרת ראש נציגות דיפלומטית או קונסולרית בחוץ לארץ יהיה חייב להצהיר הצהרת אמונים נוספת, לפני שיימסר לו כתב מינוי. בהתאם למוצע, על ראש הנציגות כאמור להצהיר את ההצהרה הבאה: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". מוצע כי הצהרה זו תתבצע בפני שר החוץ או בפני עובד מדינה שהוסמך לכך בתקנות." מעניין כי ראש הנציגות הדיפלומטית "מייצג את עמדות המדינה והממשלה". אבל "אחריותו וחובתו לבטא נאמנה את מדיניות הממשלה". זה מעניין כי בדרך הלכה המדינה לאיבוד. הנה לנו הכנסה בהיחבא של חקיקת רפורמה/הפיכה משפטית בה יש ממשלה אבל אולי אין מדינה. החוק והמגילה מהי מדינה יהודית? מנוע החיפוש מוצא הרבה אתרים המסבירים את העניין הזה. אך מכיוון שהמאמר הזה עוסק בצד המשפטי, למהות הזו יש שני יסודות: האיזכור במגילת העצמאות וחוקי הדת היהודית שנחקקו במשך השנים. אך בעוד חוקי הדת היהודית יצוקים ברשומות – הוא ספר החוקים, מגילת העצמאות היא חתיכת נייר ללא תוקף משפטי של ממש. לכל היותר נוסטלגיה. חוקי הדת היהודית מוכרים. אני אוהב במיוחד שלושה מהם. הראשון, זה שאוסר להציג חמץ בחג יהודי הנקרא פסח.  לאכול ברמאדן לא נאסר. לאפשר להסתכל על קרואסן בפסח – עבירה על החוק. השני, זה שאוסר להשתמש במילה כשר בכל הקשור למכירת מזון ללא אישור הרבנות. גם אם ראש מועצת גדולי/חכמי וברברני התורה יחתום על מסמך שחנות פלונית היא כשרה – אסור לחנות לציין שהיא כשרה ללא אישור הרבנות. ואחרון חביב, זה שאוסר על יהודים לעבוד בשבת וב"חגי ישראל" – החוק היחיד המפלה לרעה יהודים במדינה יהודית. האמא של המדינה אבל הפרינציפ ברור: הדת היהודית בגירסתה האורתודוכסית היא הפרשנות להיות המדינה יהודית. ואנחנו יודעים כי יהודית היא מי שאמא שלה היא יהודית. מי האמא של המדינה היהודית?  לדעתי המקום הכי ייצוגי לממלכתיות הישראלית הוא הר הרצל שבירושלים. גם בגלל שכל ראשי ההסתדרות הציונית ונשיאי ישראל קבורים שם כשמסביבם קברי חיילים, ובעיקר כי הטקס הממלכתי ליום העצמאות מתנהל על המשטח הזה. איך מגיעים להר הרצל? בשביל זה יש "שביל המוליך מיד ושם להר הרצל". או משואה לתקומה. זה חבל הטבור המקשר בין המדינה היהודית לאמא שלה ששמה המקובל הוא אנטישמיות. תחבורה ציבורית בשבת אלא שיש צרה: כמות האנטישמיות בעולם ממש ירודה. לבטח בהשוואה לעבר. וגם בהשוואה ליחס לפליטים מאסיה ואפריקה המחפשים מקלט באירופה ובאמריקה. לפיכך דחפה הממשלה להגדיר מחדש מהי אנטישמיות, כלומר האמא של המדינה היהודית, באופן שביקורת כלפי הממשלה היא אנטישמיות. אם הקונסול של כבוד מטעם ישראל בהוליווד יאמר "תחבורה ציבורית בשבת" לא רק שהוא יעבור על חוק ההצהרה דלעיל אלא יועמד לדין על אנטישמיות. אני בעד.

 

שתפו: