ב־19 לחודש אוקטובר יתחיל "סופשבוע מקצועי" מטעם התאחדות קבלני השיפוצים. הדמויות המרכזיות, כך אני למד מהמודעה שהתפרסמה השבוע, הם קובי מיימון מומחה בעל שם עולמי לסיד סינטטי, משה פרץ פרופסור להנדסה אקוסטית וחיים אתגר מומחה לאינסטלציה פלסטית. אבל יכול להיות שאני טועה בזיהוי המקצועי והשלושה הם בקטע של ה"נופש" המובטח למשתתפים.
מה שבכל זאת מעניין הוא "ראיונות אחד
על אחד על נציגי הממשלה". מה לממשלה ולשיפוצי מבנים? התשובה לשאלה ניתנה
השבוע בידי ערן סיב, יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים במכתב לשר לביטחון לאומי,
איתמר בן גביר.
מה לבן גביר ולשיפוצים? מתברר שענף השיפוצים
עומד בסכנת "גסיסה" בגלל עניין בטחוני־לאומי מהמעלה הראשונה: עבודת
פועלים וקבלני שיפוצים פלסטינים בישראל. מדובר ב"תחרות בלתי הוגנת עם שב"חים ועובדים פלסטינים אשר מקבלים
לידיהם עבודות באופן ישיר ופרטי אל מול הלקוחות בישראל. מדובר בעובדים ופועלים אשר
אינם מחזיקים בעסק כדין בישראל ונכנסים לארץ על בסיס רישיונות סוחר או רישיונות עובד
(בענף הבניין, השירותים או החקלאות), כאשר בפועל אינם ממלאים אחר תנאי הרישיון
שמחזיקים בידיהם".
תחרות ורווחים
אני אוהב את הביטוי תחרות לא הוגנת. האם שלושת יצרני החלב בארץ (תנובה, טרה ושטראוס) הם בתחרות הוגנת? האם קבלני השיפוצים נהנים מהתחרות בשוק החלב או שהם נעשקים ממיעוט התחרות כמו שאר תושבי ישראל?
מה שמדאיג את סיב הוא בעיקר שהתחרות עם פלסטינים מקטינה את הרווחים של קבלנים ישראלים. לדעתו כבר כ־15% מתפוקת הענף נמצאת בידי הבנדיטים הפלסטינים שאפשר למצוא אותם....בצמתים.
שלא יהיו אי הבנות: סיב
וחבריו לקבלנות שיפוצים אינם נגד עבודה של פלסטינים בישראל. להפך, כל מי שמתמצא בענף
יודע כי שיפוצים הוא הענף מספר 1 בשיעור העובדים מפלסטין. אלא שמשהו קרה.
מה קרה? עד לפני כשנתיים העניין, לפחות בפרצופו החוקי, עבד כך: כל קבלן היה מקבל מהצבא כמות רשיונות לעובדים פלסטינים. באופן הזה הקבלן הוא שקבע האם העובד הוא חוקי. כל זה הוא ניסוח מכובס למשטר של עבדות כאשר הרישיון להחזיק בעבד הוא בידי המעסיק. עמותת "קו לעובד" שמייצג עובדים, האיגוד המקצועי מען וכלכלני בנק ישראל תקפו את משטר העבדות. כך במסמך בנק ישראל:
"כשליש מהעובדים הפלסטינים בישראל רכשו את היתרי העבודה שלהם באופן לא חוקי תמורת תשלום חודשי ממוצע של 1990 שקל – כ- 20% מהכנסתם החודשית ברוטו".
שילמו למי? לקבלן הישראלי שמכר אותם. זה היה
מאבק בודד שזכה להישג גם בזכות עתירה לבג"צ: רשיונות העבודה בישראל הועברו
מהקבלנים לעובדים. מה שאיפשר לעובדים להתנייד בין מעסיקים (דרך אגב, סמוטריצ'
וחבריו מפורום קוהלת אמורים לחגוג, לא?). יחסי הכוח בין העובדים למעסיקים השתנו
לרעת המעסיקים. בן גביר, שונא בג"צ, אמור להיות הפתרון.
ומה הפתרון?
"אנו מבקשים, כי ברישיון העבודה של העובד תכתב
הנחייה חד משמעית בולטת שאינה משתמעת לשני פנים שחל איסור מוחלט על ביצוע עבודות
שלא תחת הקבלן הרשום אשר הוציא לעובד את היתר ההעסקה וכי עובד שייתפס מבצע עבודות
שלא כדין יישלל רישיונו לאלתר".
קופת המס ניזוקה
ובעברית צחה: להחזיר את משטר העבדות.
בין לבין
מסביר היו"ר כי עבודה פלסטינית ללא קבלן ישראלי מהווה נזק גדול לצרכנים. כי
הפלסטינים לא מתמצאים ב"רזי בטיחות בעבודה", הם גם לא משלמים מסים
למדינת ישראל אלא לרשות הפלסטינית,ולא נותנים אחריות על העבודה.
עתה ברור איך
הגיעה הרשות הפלסטינית למצבה הכלכלי העגום: המוני השיפוצניקים הפלסטינים העובדים
בישראל משלמים את מיסיהם לרשות בדיוק כמו שחבריהם הישראלים משלמים למדינת ישראל.
