השבוע נחשפתי לתגלית בינלאומית: כלכלן ישראלי גילה מדוע רמת החיים בלוקסמבורג, שוויץ ונורבגיה היא כל כך נמוכה. כדי להימנע מתביעת דיבה אקדים ואכתוב כי פרופ' עומר מואב לא הזכיר את המדינות האלה במאמר אליו אני מתייחס. אבל יש לי ציון חיובי בהבנת הנקרא בין השורות אז אולי יש משהו לתגלית.
בסוף השבוע טסו
מישראל לארה"ב הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש המטה לביטחון לאומי לשיחות בעניין
ההסכם המתגבש בין אירן וארה"ב בעניין אי-פיתוח נשק גרעיני.
לפני הנסיעה
הבהיר ראש הממשלה כי ישראל מתנגדת להסכם – כפי שהתנגדה לו בטרם הוציא ממשל טראמפ את
ארה"ב ממנו והטיל על איראן סנקציות כלכליות. עוד הסביר בנימין נתניהו כי
ישראל אינה צד להסכם והיא תפעל בעניין על פי האינטרסים הביטחוניים שלה.
הבה נתאר לעצמנו כי בבחירות האחרונות הליכוד היה משיג 66 מנדטים. איזו קואליציה הוא היה מקים? התשובה אינה "לא יקימו קואליציה כי ישלטו לבד". הליכוד דאג תמיד למפלגות האחרות שלו – ככל שתוצאות הבחירות אפשרו את זה. גם ליתר ביטחון וגם עם מבט קדימה לאפשרות שבעתיד התוצאות לא יהיו כל כך חד משמעיות.
ממשלת 66 בהחלט
אפשרית עתה. צרפו את כל מפלגות הימין ותקבלו 66 מושבים בפרלמנט שבעיר הקודש. גדעון
סער וחבריו משתוקקים לזה. בנט יעוף על זה, דרעי יערוב לזה, וקנייבסקי יברך על זה. ועל
אף התוצאה המדהימה הזו – עדין אין ממשלת ימין.
רצה הגורל ששם ממציא הדינמיט, Alfred Nobel, נשמע כמו המילה noble, "אצילי". לעומתה, ignoble פירושה "בזוי, נחות, מגונה". פרס איגנובל מוענק מדי שנה לאנשים שפירסמו מחקרים חסרי כל ערך. העניין, לרוב, הוא סאטירי. מעין גיחוך על פרס נובל. וכך, למשל, בשנת 2000 זכה בפרס פיסיקאי שהראה שאפשר לגרום לצפרדע לרחף באמצעות מגנטים. היו מי שזכו בפרס על מחקר שמצא כי אם יורידו את שיעור מס הירושה – תוחלת החיים תעלה. מתמטיקאים זכו בפרס על המצאת שיטה למדידת שטח גופם של פילים. פרס הוענק לחוקר שבדק האם פשפשים על גב חתול קופצים יותר גבוה מפשפשים על גב כלב. הישראלי דן אריאלי זכה על מחקר שבו ניתנה תרופת פלצבו לחולים שלאחריה הם זכו לשוקים חשמליים. הממצא: חולים שהאמינו שהתרופה יקרה יותר דיווחו על פחות כאב מחולים שהאמינו שהתרופה זולה
לכלכלנים יש
אובססיה ל"תחרות חופשית". האובססיה נרכשת כבר בשיעורים הראשונים בלימודי
כלכלה. לעת ינקותו הכלכלית לומד הסטודנט על עולם מופלא. בעולם הזה יש צרכנים בלתי
תלויים זה בזה. כל אחד מהם הוא עצמאי עם מידע מלא על רצונותיו והעדפותיו. כל אחד
כזה מביא למירב את תועלתו בהתחשב במגבלות ההכנסה שלו. בצד השני יש יצרנים. גם הם
לא תלויים זה בזה. כל אחד מהם מבקש למקסם את רווחיו. כך נראה שוק כלכלי ובו כל אחד
יכול להצטרף או לצאת. היצרנים מתחרים זה בזה על ליבו ובעיקר על כספו של הצרכן.
בעולם האידיאלי הזה נוצר מעצמו אופטימום, שהוא שם של המצב הטוב ביותר מכל המצבים
האפשריים. למה? כי יש הרבה יצרנים. הם מתחרים. יש תחרות. יש חופש. על כן תחרות
חופשית היא הכביש שמביא אותנו – השחקנים בשוק הכלכלי – לנירוונה שבאופטימום.
י"ב הוא טיפוס מעט תמהוני. מצד אחד, קומוניסט שבביתו תלויה כרזה "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו". מדי שנה הוא חוגג לרובין הוד – הגנב האגדי – יום הולדת על כי מימש את הכתוב בכרזה. מצד שני, הוא מתנגד בחריפות לגניבה. השיא היה כאשר חיפש דירה במשך כשנה עד שמצא את המתאימה לו. מרוב התלהבות לא התמקח על המחיר. כאשר חיטט בקרבי הטאבו גילה כי אחד מבעלי הדירה הקודמים היה "האפוטרופוס על נכסי נפקדים". או אז הוא אמר למוכר שהוא לא קונה "דירה גנובה". אפוטרופוס, כתוב באתר כל זכות הוא "אדם הממונה לדאוג לענייניו של מי שאינו מסוגל לנהל את ענייניו בעצמו". מה שעשה "האפוטרטופוס על נכסי נפקדים", כלומר ממשלת ישראל, זה למכור את הדירה מבלי להתייעץ עם בעליה ומבלי להעביר לבעליה את התמורה.
לעיתון גרדיאן הבריטי יש מדור שובב: המדור מציב שאלה, הקוראים מתבקשים להשיב – והעיתון מפרסם מבחר מתשובותיהם. וכך פרופסורים נותנים תשובות לצד ההדיוטות, ולרוב אין לדעת מי זה מי, כי לא התואר מעניין וגם השמות הם לפעמים פיקטיביים. כלומר מדובר בסלט לא מתוכנן ובהחלט משעשע.
השאלה האחרונה
עליה נתבקשו להשיב היא "מי מלווה לממשלה כל כך הרבה כסף?". זו שאלה
אקטואלית בשנת הקורונה כי לא רק ממשלת בריטניה אלא כל הממשלות לוות כסף בממדי ענק
הן כדי לטפל בחולים, הן כדי לקנות חיסונים והן כדי לתת מענקים למובטלים ולעסקים.
בישראל התופעה בעייתית כי לממשלה אין תקציב ולפיכך אין דמיון בין התקציב שרשום
בספרים (זהה לתקציב של השנה שעברה) לבין מה שקורה בפועל. השף של הבישול הממשלתי
הזה הוא החשב הכללי במשרד האוצר. בימים אלה החשב הכללי הוא התפקיד הממשלתי החשוב
ביותר.
יש בישראל שלוש
מפלגות שמתהדרות בתואר שמאל: העבודה (אולי?), מרצ וחד"ש. שלושתן חטאו – ובגדול – ערב הבחירות. וכמו
הנשיא מהסדרה הטלוויזיונית לא לומדות דבר.
