הנה
רשימה חלקית: אחמד יאסין, עבד אל עזיז רנתיסי, סאלח
אל-עארורי, אסמאעיל הנייה, מחמד דף, יחיא סינוואר, מחמד סינוואר, ראפע סלאמה, איסאם א-דעאליס, ראאד סעד, היית'ם עלי טבטבאי, חסן נסראללה, נביל
קאוק, עבאס מוסאווי, איברהים עקיל, אחמד והבי, אברהים קובייסי, מחמד סרור, ח'ליל
אל-מקדאח, ח'ליל אל־וזיר.
אלה שמות מנהיגים ומפקדי פתח, חמאס
וחיזבאללה שישראל רצחה/חיסלה – תלוי מי ומהיכן מסתכלים – מ־1988
ועד סוף השבוע שעבר. ואם מסתכלים מלמעלה, ההשפעה של הרציחות האלה על המצב דומה להפליא
להשפעה של כוח המשיכה של הירח על החורים בגבינה מסוג אמנטל.
הבה נבחן את הנרצח הטרי מהשבוע שעבר,
ראאד סעד. האיש היה חבר בפורום מטכ"ל של החמאס והוא ממתכנני ה־7 באוקטובר
2023. אפילו הפרשן הצבאי של "הארץ" סבור שראוי היה לרצוח אותו. כדי
להענישו, סביר שהצבא השקיע בעיקר באיסוף מודיעין: מיהו, מיהם בני משפחתו, מיהו
סגנו, היכן הוא ישן, מה מספר הרישוי של מכוניתו ושאר ירקות מהסלט ההתנהגותי של
אדם.
אחד הכלים להשיג מידע על האיש הוא לחפש שטינקר,
מודיע בשפת הריגול. נניח שמצאו. עולה השאלה, האם להשתמש בו כדי לדעת מתי סעד יוצא
ממנהרה או שמא להתקין מכשיר האזנה בביתו, מנהרתו, מפקדתו? אפילו רק כדי לדעת אם הוא
שותה יין בסתר, האסור בתפריט החמאס, ואז לסחוט אותו. רציחתו, פרט לטיפוח האגו של
מי שהורה על הפעולה, קוטעת מקור מידע. האיש אפילו לא יודע שהוא נענש על מעלליו ב־7
באוקטובר.
החולצה של המזכירה
מה שברור הוא שסגנו זוכה לקידום בסולם הדרגות
החמאסי. בדיוק מה שהיה קורה אילו לחמאס היה מודיעין כזה על אייל זמיר, ובמקום
לחלוב מידע לאורך זמן היו רוצחים אותו ומתגאים בידם הארוכה. בכלל, נניח שלמדינה או
לארגון עוין יש משתף פעולה במשרד ראש
הממשלה. מה עדיף לאויב, שהמשת"פ ישקיע זמן בהבנת לוח הזמנים של נתניהו ומתי
הוא נוסע מירושלים לקיסריה ורחפן ימתין לרגע המתאים או שישתיל בבגדה של המזכירה
מכשיר האזנה או כל שטיק דומה נושא פירות לאורך זמן?
נתאר לעצמנו מה היה קורה אילו המאמץ
המודיעיני שהושקע ב־20 חסידי אומות העולם ברשימה לעיל היה מושקע באיסוף מידע על
תנועות החמאס בשבוע הראשון של אוקטובר האומלל.
מדד הצלחת החיסול
מכאן לעניין החשוב יותר: פרט לנקמה מנפחת
אגו אין כל תועלת ברצח/חיסול מהסוג הזה. האם החמאס שינה דרכו מהרגע שבו נרצח אחמד יאסין
עד הרגע שבו נרצח אסמאעיל הנייה?
מה שקורה אצלנו זה שהדרג הפוליטי –
ראש הממשלה ושר הביטחון – מבקשים להתהדר באיזה מבצעון שבו עוד בכיר מחוסל. זה
צבעוני, זה תופס כותרות. הצבא, מצדו –ועל כך
כתבו כמה פרשנים – אימץ מזמן את טענת הדרג הפוליטי שהחמאס מורתע ושעוד חיסול תורם
להרתעה שלא היתה ולא הווה.
ובל נשכח שהממשלה היא שסייעה במשך
שנים במימון משכורתם של ראשי חמאס מתוך חבורת 20 הבכירים. וזה בטח נעשה תחת הכותרת
הרתעה פיננסית.
