מי
שקנה כרטיס טיסה ללונדון ולצדו כרטיס לקומדיה "צ'ארלס השלישי" נמצא עתה במצב
של אי ודאות גדולה. הצגת הבכורה מתוכננת לינואר 2040, והשאלה היא האם הטיסה תצא
מנתב"ג או מנתב"ן – שדה התעופה החדיש על שמו של הדוצ'ה, שבעת כהונתו
הוחלט על הקמתו בים, מרחק קילומטר אחד מהעיר חדרה.
ביום
חמישי הקרוב אמורה הממשלה להחליט האם לכלול בחוק ההסדרים 2026 את שינויי החקיקה הנדרשים לשם הפרויקט הציוני־לאומי הגדול ביותר במאה הנוכחית. בלא מימושו, ישתרך בנתב"ג
ב־2040 פקק ענקי ויש חשש שמי שקנה כרטיס ללונדון לפרמיירה לא יצליח אליה להגיע בזמן.
רשות
שדות התעופה, הגוף המפעיל את נתב"ג, כבר שיגרה את התנגדותה להקמת נתב"ן
במתכונת המוצעת של שדה תעופה פרטי שאינו בשליטתה. ועד העובדים הודיע כי אם הממשלה
תאשר את הגשת ההצעה לחקיקה יוכרז סכסוך עבודה בנתב"ג ובשאר אתרי רשות התעופה.
ואם התרחיש הזה יתממש, עלול גם מי שמתכנן טיסה ללונדון בחודשים הקרובים למצוא את עצמו
עם כרטיס ובלי טיסה עקב קלקולים תכופים בקרוניות שמובילות את המזוודות מהטרמינל
למטוס ובחזרה. הסיבה הרשמית תהיה למשל זו: כתוצאה מההחלטה, מחירי אגרות החוב
שהנפיקה רשות שדות התעופה נפלו בשיעור חד, והרשות לא מעמידה מימון לתיקון הקרוניות.
הדמוקרטים מנצחים
נקפוץ
שנה קדימה. בבחירות באוקטובר 2026 מנצחת מפלגת השמאל, הדמוקרטים, שמצליחה להקים
ממשלה. מה היא עושה עם העז התעופתית הזו?
לכאורה
התשובה פשוטה: מחליטים להקים את נתב"ן באמצעות רשות שדות התעופה. זה יפסיק את
מעצורי המזוודות בנתב"ג ויהיו כשבע
שנים של שקט עד שהקמת נתב"ן תהיה אקוטית. אבל אז מתברר שלרשות שדות התעופה
אין את עשרות המיליארדים הנדרשים למימון
הפרוייקט. גם לממשלה אין, לאור ההתחייבות שבשנת 2040 יהיו לכל היותר 20 תלמידים
בכיתה ובקופות החולים תבוטל ההשתתפות העצמית לעת מחלה, טיפול וכיוצא באלה.
מזרח תיכון חדש
אז מהיכן
יגיע הכסף? מגעים חשאיים עם קטאר/סעודיה יעלו שכל אחת מהן מוכנה לממן את הקמת השדה
הימי שיהיה בבעלות משותפת של ישראל ופלסטין, וגם זאת רק בתנאי שישראל תיסוג
לגבולות 1967. או אז מעל לנתב"ן יתנוססו שני דגלים: של פלסטין ושל ישראל.
הימין ישתולל.
עולה דרישה חדשה: שהפעלת נתב"ן תהיה בידיים פרטיות כדי לעודד תחרות שתוזיל את
מחירי הטיסות. זהו אמנם אחד הנימוקים בדברי ההסבר לחקיקה המוצעת עתה.
הנה
לנו הדילמה הניצבת בפני ממשלת השמאל.
לשם כך
פונה ממשלת השמאל/דמוקרטים אל מועצת חכמי הסוציאל־דמוקרטיה, שהוקמה לקראת הבחירות
ביוזמת תנועת "עומדים ביחד", ומבקשת שיפסקו בעניין. במועצה בת 100
החברים יושב מגוון אנשים שאינם שרים או חברי כנסת והם נאמנים למשנתו של אדוארד ברנשטיין,
ה"אבא" היהודי של הסוציאל-דמוקרטיה.
המועצה
מסתגרת לדיונים. כעבור שבוע מתפרסם פסק ההלכה: יש לקבל את ההצעה הסעודית/קטארית
אבל על הממשלה להביא מיד לכנסת הצעת חוק ולפיו בכל תאגיד הפועל בישראל יהיה ועד
עובדים שימנה נציג לדירקטוריון, שלא מקרב עובדי התאגיד.
בעברית
של לפני 60 שנה הטקסט דלעיל היה מוגדר כ"משחק בקקה", לאמור קשקוש מוחלט.
ואם אכן מי מהקוראים סבור כך, הנה לנו הסבר מדוע אין בישראל סוציאל-דמוקרטיה אלא
רק גוונים של ימין שרובם יסתפקו בסילוקו של נתניהו.
