בנק ישראל משלם חצי אחוז יותר מהריבית המרבית שהוא עצמו קובע. למה?
ישראל היא מדינה מוזרה. ככל שאני יודע, זו המדינה היחידה שבה הסקטור העסקי מתנגד למדיניות שנוקט הבנק המרכזי. כך זה היה גם בכנס קיסריה האחרון. שם היו שהציעו אפילו להדיח את הנגיד בגלל המדיניות המוניטרית שלו. במקומות אחרים דווקא אוהב הסקטור העסקי – כלומר בעלי העסקים – את הנטייה השמרנית של הבנקים המרכזיים לדיכוי האינפלציה. הנגיד, דוד קליין, מעריך כי אחת הסיבות לאנומליה הזאת מקורה בכך שחוקי המס מגינים על העסקים מפני אינפלציה. לכן האינפלציה אינה מעניינת אותם.
גם מי שתומך במדיניות הנגיד צריך לתמוה על השלומיאליות של הביצוע. בכל חודש מודיע בנק ישראל על הריבית. מהי הריבית הזאת? זו הריבית המקסימלית שבנק ישראל מוכן לשלם למי שמלווה לו כסף. מהנתונים לומדים כי באופן עקבי משלם בנק ישראל כחצי אחוז יותר מהריבית המקסימלית שהוא בעצמו קובע. קצת קשה להבין מדוע בכלל טורח הבנק להודיע על ריבית, שהוא נמנע בעקביות מלפעול על פיה.
מה זה חצי אחוז ביני לבינכם? הסיפור הוא שבנק ישראל משלם חצי אחוז עודף על כ50- מיליארד שקל. זה סיפור קטנטן של רבע מיליארד שקל בשנה. זהו כסף שבנק ישראל מעביר לבנקים מעבר למה שהוא עצמו חושב שמגיע להם. אם האוצר היה מקצץ תקציבים בשלומיאליות שכזאת, כבר היה בנק ישראל עושה ממנו קציצות.
והנה שלומיאליות בריבוע: בנק ישראל לא רק משלם ריבית לבנקים שמפקידים אצלו כסף. הוא גם מלווה להם. בניגוד לכל בנק אחר, בנק ישראל מלווה בריבית יותר נמוכה מזו שבה הוא לווה. מי שיש לו שכל, לווה מבנק ישראל בריבית של 7% ומפקיד את הכסף ב. 7. 6%- יש 800 מיליון שקל כאלה.
26. 6. 2001
