כדי לממן תחנות כוח של חברת החשמל רוצה הממשלה להעלות את מחיר החשמל. יש פתרון אחר, עדיף בהרבה
החשב הכללי באוצר, שוקי אורן, חושב גם היום שמשרדו צדק כאשר התנה את הגדלת תקציב הכבאות ב"רפורמה ," כלומר בוויתור הכבאים על זכות השביתה. בעצם, הוא צודק: שהרי גם כאשר הממשלה כופפה את האוצר כשקיבלה באוגוסט טיוטה של דו"ח מבקר המדינה והחליטה להעביר כסף ללא "רפורמה" - שום דבר לא קרה.
במשך שנים עשתה הממשלה בדיוק את אותו הדבר בתחום החשמל. היא ביקשה לעשות "רפורמה" בחברת החשמל, בעיקר פיצולה לכ11- חברות עצמאיות - ועד אז לא העבירה לחברה, שבבעלותה, כסף , ועצרה למעשה את ההשקעות של החברה בתחנות כוח חדשות ובהרחבת רשת החשמל. משרד האוצר, במיוחד, היה מרוצה מאוד מעצמו, כי הקפאת ההשקעות בחברת החשמל אמורה לעודד תאגידים פרטיים להיכנס לתחום.
התאגידים הפרטיים לא מיהרו. הם, חסידי צמצום מעורבות הממשלה, דווקא רצו תמיכה ממשלתית. הם רצו שמחיר החשמל יעלה, ושהממשלה תעזור להם להשיג את הכסף הדרוש להשקעות.
לפני שנתיים לערך הבינה הממשלה שבלי השקעות בחברת החשמל יש סכנה להפסקות חשמל נרחבות. או-אז הוחלט על תוכנית חירום בחברה. תוכנית החירום כללה הקמה של כמה תחנות כוח. אז עלתה השאלה מי יממן? לחברת החשמל חוב של יותר מ50- מיליארד שקל, ובהלוואה האחרונה שלקחה היא נדרשה לשלם ריבית נשך. הממשלה סירבה להעמיד ערבות מדינה להלוואות החברה, מה שלא הפריע לצבועי הממשלה לתת ערבות כזו לתאגידים הפרטיים שמבקשים להתחרות בחברת החשמל - הכל באישור ועדת הכספים של הכנסת. מובן שהממשלה סירבה גם להגדיל את הון החברה - מה שנדרש מכל קפיטליסט שהעסק שלו מתפקד רע.
מה רצתה הממשלה? שהציבור ישלם, באמצעות העלאת מחיר החשמל. זה מנוגד לעקרונות שלפיהם רשות החשמל - גוף ציבורי שמופקד על מחיר החשמל - היא שקובעת את התעריף. תחת לחץ ממשלתי חריף נכנעה הרשות, ותעריף החשמל הועלה. מאז ועד היום, טוען יו"ר רשות החשמל, אמנון שפירה, במכתב למנכ"ל חברת החשמל, החברה לא מילאה את כל התנאים, לא עמדה בלוח הזמנים שנקבע, והסכנה למצב משק החשמל גדולה. לפיכך החליטה הממשלה על תוכנית חירום נוספת. שוב עלתה השאלה מאיפה יבוא הכסף. הפעם רשות החשמל הודיעה שלא תסכים למימון מראש על ידי הציבור.
לכאורה, זה לא עניין חשוב כל-כך. תעריף החשמל יעלה בין אם המימון יבוא בצורת הלוואה שתיקח חברת החשמל או במישרין מהציבור. יש שני הבדלים, ונתחיל עם הפחות חשוב מביניהם: כפי שנוכחה רשות החשמל, וכפי שכל צרכן יודע, יש בעיה כאשר משלמים מראש על מוצר. בצרכנות נבונה, מלמדים המומחים, משלמים רק אחרי שמקבלים את המוצר. מנין לנו שחברת החשמל תוציא את הכסף רק על תחנות הכוח החדשות, ולא על החלפת צי הרכב הצמוד?
אבל הנימוק העיקרי נגד המימון מראש הוא שבאמצעותו תינתן רנטה - רווח - ליצרני חשמל פרטיים, שכלל אינם צד לתוכנית החירום. אם מחיר החשמל יעלה, לא רק חברת החשמל תיהנה ממנו, אלא כל מי שמייצר חשמל. מדוע תאגיד דוראד, שמתכנן תחנת כוח באשקלון, צריך להגדיל את רווחיו מייצור חשמל רק בגלל שהממשלה רוצה שהציבור יממן את תוכנית החירום של חברת החשמל?
יש מוצא: אם הממשלה רוצה שהציבור יממן במישרין את תוכנית החירום, ואם רוצים שמי שאינו צד לעניין לא ירוויח, הממשלה צריכה להטיל מס על צריכת החשמל, ואת תקבולי המס הזה להעביר לחברת החשמל לצורך מימון ההשקעה הנדרשת. בשיטה הזו הממשלה גם תוכל להפעיל בקרה ולוודא שכל הכסף ילך לתחנות הכוח הנדרשות, ולא לפעילויות אחרות של חברת החשמל.
הפתרון, גם בשיטה העקומה של מימון ישיר, מצוי וקל לביצוע. אם לא יתבצע, יש לכך סיבה אחת בלבד: הממשלה, וכנראה גם רשות החשמל, מעוניינות לתת רנטה לדוראד ולשאר יצרני החשמל הפרטיים העומדים בפתח. אלה גם יתרבו כאשר המדינה תעמיד ערבויות של 7 מיליארד שקל להחזר חובות התאגיד הפרטי אם יפסיד.
14. 12. 2010
