סתיו שפיר, חברת
כנסת לשעבר ממפלגת העבודה, הציעה הצעה יוצאת מהכלל: תחבורה ציבורית בחינם. במאמר
שכתבה ב"הארץ" היא מראה שיש כדאיות כלכלית לרעיון. תחשיבים כלכליים הם
כחומר בידי היוצר. תגידי לי מה את חושבת – ואמצא תחשיב שיראה שאת צודקת. ההסבר
העיקרי לתועלת שבחינם היא במשפט הבא: "כל מכונית (פרטית – ג.ע.) שתחסך מהגודש
בכבישים תייצר רווח...". זה הסבר מדוייק אך אליה וקוץ בה: שפיר שכחה להסביר
איך מקטינים את מספר המכוניות הפרטיות, למעט הצעתה שהתחליף, לכאורה, בתחבורה
ציבורית יהיה במחיר אפס.
מעטים שמעו על איפסלנטי שבמדינת מישיגן בארצות הברית. בראשית שנות
השישים של המאה הקודמת נעשה בה ניסוי חינוכי מאוד לא מקובל באותם ימים.
123 ילדים קטנים, שחורים ו"טעוני טיפוח", הוכנסו לתוכנית
חינוכית ייחודית: למדו בה החל מגיל שלוש למשך כשעתיים וחצי בכל יום. ייחודה היה
בכך שעד אז איש לא חשב להשקיע בעוללים. זה היה ניסוי אקדמי לכל דבר: במקביל
לעוללים שנבחרו יצרו קבוצת ביקורת של עוללים שלא הוכנסו למסגרת חינוכית כלשהי.
התוכנית הייתה ייחודית גם, ואולי בעיקר, משום שאת העוללים לא הכניסו למכבש
השינון והציון המקובל בבתי ספר. העוללים למדו בעיקר איך לשתף פעולה. האבא של
הפרוייקט היה ג'יימס הקמן מאוניברסיטת שיקגו, הפרוייקט נקרא "פרי" על שם
בית הספר באיספלנטי.
אנחנו מתקרבים
למועד שבו הממשלה אמורה לדון ולהחליט על תקציבה לשנים 2022-2023. מפתיע, אבל כל
השרים רוצים יותר כסף. טרם נמצא השר שיודיע בישיבת הממשלה כי הוא מסתפק בתקציב
הקיים. לעומתם מתייצב שר האוצר ובפיו המשפט השגור "צריך לשמור על מסגרת
התקציב", כאילו שיש כזו מסגרת. לענייננו, אביגדור ליברמן הודיע בשבוע הראשון
לכהונתו כי לא יהיו העלאות מסים.
איך מגשרים על
הפער? לשם כך קיימת הפינה האינטרנטית הזו, ובה נלמד השבוע על חוק אמריקאי משנת
2005 שיצר קשר בין גביית מסים לבין דרכונים. החוק קובע כי הממשל יכול לשלול את
דרכונו של מי שיש לו חוב של יותר מחמישים אלף דולר למס הכנסה. אלא שמחקר שהתפרסם לאחרונה ובדק את האפקטיביות של החוק מצא כי הממשל האמריקאי מתייחס בסלחנות לחייבי
מס. בשנת 2008 הנפיק הממשל דרכונים ל- 224,000 אנשים שהיו באותה עת חייבים 5.8
מיליארד דולר. בכל אופן, הנה לנו שיטה לגבות מסים בלי להעלות את שיעורי המס.
היישום הישראלי
ארה"ב היא
מדינה גדולה, ואם אתה בעל חנות מכולת במישיגן עם חוב של 100,000 דולר למס הכנסה –
אתה יכול לחיות טוב גם בלי דרכון. בקולורדו כבר היית? על גשר הזהב בסן פרנסיסקו
כבר שרת?
אבל בישראל
התמונה הפוכה. בלי חו"ל אין כאן חיים. לכן המהלך המוצע צפוי להביא תועלת של
ממש לממשלה, והוא יפה כפליים משום שהוא פועל גם לצמצום האי-שיוויון בהכנסה.
אצל שכירים
בעיית החוב לא קיימת. הם "נהנים" מניכוי מס במקור ולכן לא יכולים לייצר
חוב למס הכנסה. איום שלילת הדרכון פועל רק על עצמאים. ככלל ובממוצע, עצמאים עשירים
משכירים. אבל הכסף הגדול נמצא אצל התאגידים ומנהליהם.
לכן מוצע כאן
להרחיב את החוק האמריקאי: כל תאגיד החייב לרשות המסים יותר ממאתיים אלף שקל –
מנהליו יישארו ללא דרכונים. מי הם המנהלים? מועצת המנהלים, המנכ"ל וכל סגניו,
וכן בעלי השליטה בתאגיד. אם, למשל, ל"מגדל
חברה לביטוח" יש חוב של מיליון לא רק מנהליה. גם בעל השליטה – שלמה אליהו
באמצעות "מגדל אחזקות" – יצטרך להסתפק במלון בראשית במצפה רמון.
צרת טייקון
המפקח על הבנקים הוציא לא מכבר טיוטת הוראות לבנקים
כיצד עליהם לטפל בגופים שקיבלו מהם אשראי אך לא פרעו אותו במועד. אגב, השיטה הזו –
לקבל הלוואה מבנק ולא להחזירה – היא השיטה העיקרית שבאמצעותה משקיע הופך לטייקון.
בין השאר, המפקח קובע שאם גוף לא שילם את חובו בזמן, ינוהל הטיפול בו ביחידה
מיוחדת בבנק, ולא ביחידה שנתנה לו את ההלוואה.
אלא שהמהלך הזה
לא צפוי להרתיע את הטייקונים לעתיד. במקום זאת, מומלץ להרחיב את חוק הפקעת הדרכון גם
למי שיש להם חוב לגופים ציבוריים ולא רק לממשלה. תארו לעצמכם איך אליעזר פישמן –
גדול פושטי הרגל – היה נוהג אם ברגע שלא
שילם חוב היה נלקח ממנו הדרכון. נכון, הוא לא היה נהפך לטייקון, הבנק לא היה מוחק את
חובותיו, ולציבור המשקיעים לא היו עושים תספורת. בקיצור: היה פה באמת אור לגויים.
אז קדימה,
ליברמן.
אחת הסיבות
שעובדי המינהל והמשק בבתי החולים הממשלתיים שבתו בשבוע שעבר היתה בעניין התקן.
בינתיים המשך שביתתם נדחה אחרי ששר
הבריאות – שאין לו כל אחריות לנושא – הבטיח לפעול למענם בקרב מי שיש לו אחריות
לנושא – שר האוצר.
לכאורה עמדת שר
האוצר צודקת. במהלך המגיפה הוסיפו לבתי החולים 200 תקנים. עתה משהסתיימה המגיפה –
או שכך נדמה – מחזירים את התקנים לבוידם. כך נוהגת ממשלה אחראית.
כבר בראשית מאמר זה חובה לציין כי לדעת המחבר נבחרת אנגליה בכדורגל שיחקה רע לאורך אליפות אירופה שהסתיימה השבוע. זאת בניגוד גמור לכל הנאמר והנכתב בשיח הציבורי באי שממזרח לאירלנד. אלא שהמדינה רועשת וגועשת לא בגלל האמת הכדורגלנית אלא בגלל הברך.
צמד המילים
"גילוי נאות" נתפס כבר שנים כדבר ראוי בחברה מתורבתת. הצמד מבטא מושג
מוערך: "שקיפות". טרם מצאתי מישהו שטוען כי שקיפות וגילוי נאות כלל אינם
נאים וכי עכירות היא צו השעה, הכלכלה והחברה.
עד השבוע.
בחשבונאות יש יצור הנקרא מאזן. בצידו האחד נרשמים הנכסים ובצידו השני ההתחייבויות. שניהם אמורים להיות, בסופו של חשבון שווים. מכאן השם מאזן. המאמר דלהלן בא לחשב את המאזן של מרצ אחרי כחודש לממשלה החדשה.
"כפייה של
זכויות להט"ב היא איום"
(יאנז' ינשה,
ראש ממשלת סלובניה*)
למקרא הכותרת
הקוראים השפויים יעדיפו לצפות במשחק קריקט או אפילו לדון בהגותו של יעקב ליצמן.
אלא שדת חדשה-ישנה מתבססת בממשלה. שר האוצר, אביגדור ליברמן, אמר השבוע כי "מדובר בצעדים שיפחיתו את הרגולציה ... ויקדמו
חדשנות ותחרות אפקטיבית בשוק .... אנחנו נמשיך להוביל צעדים שיובילו לשיפור השירות
לצרכן, הפחתת עלויות וקידום התחרות בישראל".
