עתה כאשר אנחנו מתקרבים ל־100 ימי מלחמה הגיע הזמן להירגע מיצר הנקמה שנראה כי הגיע לסיפוקו ולהסתכל על העניין באופן יותר מפוכח. לפיכך הבלוג הזה שיגר השבוע את נציגו לקטאר שהיא הקודקוד, תרתי משמע, במשולש חמאס־קטאר־ישראל.
צרות של עשירים סיעודיים
ב־18 לחודש הודיע עיתון "הארץ" למינויו על התייקרות של 20 ש"ח לחודש שמקורה בירידת הכנסות מפירסום ותוספת לעלויות. ב־21 לחודש מצאתי במוסף הכלכלי של העיתון את הכותרת הבאה: "אצל המנכ"ל של הפניקס...שורת הרווח חשובה יותר מהמבוטחים".
האם דין עיתון מסחרי שונה מדין חברת ביטוח
מסחרית? העיתון מעלה מחיר כי הוא סובל מירידה בהכנסות מפירסום. חברת הביטוח סובלת
מריבוי קשישים סיעודיים המבוטחים אצלה.
היעלמות השמאל
אחת התופעות הפוליטיות המעניינות לעת המלחמה הזו היא מגוון הניסיונות להסביר מה יהיה לאחריה. רוב הפרשנים־נביאים בדעה שישראל עברה טראומה ב־7 לאוקטובר 2023 ובעקבותיה מה שהיה לא יהיה.
המאמר הזה נועד להציג אפשרות שונה: מה שהיה
הוא שיהיה, אך גרוע יותר. והדרך שנבחרה להציג את זה היא בשיקוף רנטגן של השמאל
הישראלי.
מלחמה לא קונבנציונלית – סיפור על X
ברגע של ייאוש בגלל מיעוט הגשמים החלטתי
להעניש את עצמי ולקרוא את ההודעות של דובר צה"ל מיום 7 באוקטובר ועד סוף
השבוע שעבר. אחת המילים הנפוצות בהודעות האלה היא "חיסול", בעיקר בהטיה
חוסלו.
מבחינה צבאית יכולות להיות כמה משמעויות
למילה זו. הפשוטה ביותר היא נהרגו; מי שנהרג אכן מחוסל מבחינה צבאית. אבל גם מי
שנלקח בשבי חוסל מבחינה זו, ומי שנפצע – סביר שלא ישתתף במלחמה הנוכחית.
מאה פרחים
השבוע התרחשו שלושה אירועים חינוכיים.
בראשון, בפורום אינטרנטי שרוב משתתפיו חוקרים ומנהלים בתחום החינוך פרצה קטטה.
הנושא: האם ראוי בעת הזו לאפשר ואף לתמרץ חשיבה ביקורתית בבתי ספר. זה גלש מהר לעניינים המתרחשים בעזה ובצפון
מלווים במטחי קללות. מנהל הפורום הודיע סטופ, ומי שישלח כתב קללות – היא לא
יתפרסם. מה שמלמד שאולי ראוי לתת לאו"ם סמכויות של מנהל הפורום במטחי פצצות.
טפשות מקיר לקיר
האתר "העין השביעית" פירסם השבוע כתבה על פועלו של שר התקשורת, שלמה קרעי, המבקש להנהיג בישראל משטר תקשורת כנהוג ברוסיה, הונגריה וכמה מדינות "דמוקרטיות" כמוהן. מהכתבה עולה כי עם תחילת המלחמה הודיע קרעי שהוא יפעל להפסקת פעילות "אל ג'זירה" הקטארית בישראל. המשרדים של אל ג'זירה בישראל נסגרו. בעלי זיכיון לטלוויזיה בישראל הפסיקו לשדר. אך כל אחד יכול בקלות לראות את הערוץ, למשל כאן; אולי בגלל שיתוף הפעולה של הממשלה שקרעי חבר בה, עם קטאר למימון החמאס. או, מי יודע, אולי הוא חבר טוב של עזמי בשארה, פעם קומוניסט אדוק ועתה תושב קטאר ובעל מעמד בתחנת הטלויזיה שקרעי איים לפגוע בה. בכל מקרה קרעי לא יכול באמת למנוע מאיתנו לצפות באל ג'זירה כל עוד יש אינטרנט. אבל בדיבורים הוא חזק.
איך לממן מלחמה בלי להתאמץ
הנה קושיה באתיקה כלכלית: מכר שלכם מתקשר ובין השאר מספר כי הגיע אליו מידע שחברת התרופות "בריאות לעם" הצליחה לפתח תרופה נגד דמנציה. המכר שלכם הוא אדם מהימן. יש לכם בחשבון העו"ש בבנק 150,000 שקל. האם תקנו מניות של חברת התרופות ב־100,000 שקל?
מקרה הפוך: יש לכם מניות של חברת התרופות
"לבריאות העם" בסך 100,000 שקל. נודע לכם ממקור מהימן שחברת התרופות
נכשלה במציאת התרופה נגד דמנציה, אך טרם פירסמה את זה. האם תמכרו את המניות מחשש
להתמוטטות מחיר המניה?
הסופרנוס בעזה
בארוחה משפחתית בסוף השבוע העלה אחת המשתתפים לדיון את השאלה מהי השיטה הנכונה להוציא להורג. האם צליבה, כפי שעשו הרומאים לישוע, עריפת הראש בגיליוטינה (היי-טק) או בגרזן (לואו-טק), שריפה, תליה על חבל, זריקת רעל או מכת חשמל. בסין, על פי השמועה, לא הורגים סתם וזהו אלא גם עוקרים מהמועמדים איברים להשתלה, למען בריאותם של מי שנשארו בחיים.
כדור בדולח בבור
היכן נמצא ה"בור" הירושלמי שבו מתקבלות ההחלטות על המלחמה? סביר שאם אתן את התשובה לשאלה הזו הצנזורה תשחט אותי וקלגסי בן גביר יעשו ממני קציצות בנוסח חמאס עזה. אבל המיקום הוא לא באמת סוד רציני. זה חייב להיות קרוב לבניין ראש הממשלה. והבניין הכי קרוב אליו הוא בנק ישראל. ואכן בבנק המרכזי, שלכאורה מתעסק בפיננסים, פירסמו השבוע מתי תסתיים המלחמה בעזה. והם יודעים את זה כי הבור נמצא במרתפי הבנק; שם גם טמונים מיליארדי שקלים ודולרים לעת חירום.
