כל אלה שחושבים כי הפרטה היא המזור המוחלט לכל תחלואי הכלכלה, מתבקשים לסור לקליפורניה: משק החשמל המופרט קורס, ומניס מהמדינה חברות רבות שחרדות לשגרת פעילותן
בשבוע שעבר פורסמה במקום הזה "תוכנית" של "צוות ממשלתי" להפרטת החנינות. סופר כי הצוות בחן את האפשרות להעביר את יחידת החנינות שבמשרד המשפטים לידי גורם פרטי במטרה לצמצם בביורוקרטיה הממשלתית. לטענת הצוות לא נותן משרד המשפטים מענה הולם לצורכי הציבור בתחום החנינות.
עובדה: מתוך 4,500 בקשות לחנינה אושרו פחות מ.400- מחשש שהפרטת היחידה תאלץ את הממשלה להקים יחידת בקרה (רגולטור) לתחום החנינות, ממליץ הצוות לתת לכל אזרח סמכות לחנינה עצמית. עוד צוטט הצוות לאמור כי מימוש ההצעה יצמצם בשיעור ניכר את אוכלוסיית המשתכנים בבתי-הסוהר ויביא לחיסכון משמעותי בתקציב המדינה.
הפרסום עבר בשקט מוחלט. די מפליא בהתחשב בעובדה שדברים הרבה פחות חשובים מתפרסמים כאן וזוכים לתגובות ציבוריות ערות למדי. מה שמלמד, כנראה, שהפרסום החדש לא הזיז במיוחד לקוראים, לפוליטיקאים ולפקידי הציבור העוסקים בתחום הרלוונטי. די מדהים בהתחשב במה שנכתב. תחשבו על זה: ממליצים שכל עבריין יוכל לחון את עצמו. חסל סדר "עבריינים ורע להם."
עכשיו ראוי לספר את המשכו של הסיפור: כמובן שהצוות הממשלתי והמלצותיו המוזרות לא היו ולא נבראו, אלא משל היו. אני לא מכיר שום אדם נורמלי שיהגה רעיון אווילי כל-כך. הפרסום נועד לבדוק מה אנחנו חושבים על ההפרטה. חיפשתי את האבסורד הגדול ביותר שעלה על דעתי וכתבתי אותו כעובדה גמורה. זה עבר בשלום.
מדוע?
כי הצמרת הכלכלית, האקדמית והעסקית דחפה לראש של כולנו שממשלה היא מוסד רע, ששירות ציבורי אינו שירות, שרק הסקטור הפרטי יכול, וכי ראוי שהממשלה תפריט כל דבר שאפשר להפריטו. הסקטור הפרטי הוא הרבה יותר יעיל והרבה יותר זול. תראו כמה כסף דורשים עובדי המדינה עכשיו.
היו כלכלנים שהאמינו בתורה הזאת עוד לפני כמה עשרות שנים. אבל הם היו מיעוט. רק לאחר שנבחרה מרגרט תאצ'ר לראש ממשלת בריטניה, בסוף שנות ה70- ' של המאה הקודמת, קיבל הנושא תנופה. תאצ'ר יצאה לקרב נגד הסקטור הציבורי, ו20- שנה לאחר מכן אפשר להודות: אומנם הגברת נזרקה ממשרתה, אבל היא ניצחה.
בימים האלה יש הפסקות חשמל משמעותיות בקליפורניה. שם הלכו בעקבות בריטניה והפריטו את מערכת החשמל. המעורבות הממשלתית הכמעט יחידה היא במחיר החשמל לצרכן. מאז לא נבנתה שום תחנת כוח חדשה בקליפורניה. הביקוש לחשמל גאה, בין השאר משום שקליפורניה היא המדינה התוססת ביותר מבחינה כלכלית. ביקוש גובר היה אמור למשוך יזמים שייצרו חשמל. אבל אלה אינם באים. התוצאה היא שהחברות הפרטיות שמספקות חשמל בקליפורניה עומדות לפני פשיטת רגל, שיש הרבה הפסקות חשמל, שמפעלים חדשים לא יוקמו במדינה הזאת בגלל מחסור בחשמל, שקליפורניה עלולה להיכנס למיתון. בשביל מה? בשביל האידיאולוגיה.
גם אצלנו יש חוכמולוגים שרוצים להפריט את משק החשמל: לפצל בין ייצור חשמל, שיהיה בתחרות, לבין הולכה במונופול וחלוקה במונופול, כאשר לאזרח הקטן תהיה זכות לבחור בין ספק החשמל מרדינג תל-אביב לספק החשמל באשקלון, שימכרו לו את המוצר, שירוץ על קווי המונופולים בהולכה ובחלוקה. הרעיונות האלה אינם רעים בפני עצמם, ובלבד שהממשלה אינה מתנערת מהענף.
נדמה שזה מה שקורה ממש עכשיו. חברת חשמל טוענת כי צריך להתחיל לבנות תחנת כוח חדשה. החברה, שעקב ניהול בעייתי הפסיקה להרוויח ומצויה על סף הפסדים בעתיד, רוצה להקים תחנה שתופעל על פחם. זה יספק עבודה למאות עובדי החברה, שכיום הם חסרי תעסוקה. בממשלה חושבים כי ראוי להקים תחנה שתפעל על גז טבעי. תחנה כזאת, פחות או יותר, קונים מהמדף.
משק חשמל אינו יכול לפעול ללא רזרבה חשמלית. זו הסיבה המרכזית שמשק החשמל של קליפורניה נפל. רזרבה פרושה מכונות לייצור חשמל שעומדות בטלות. שום יזם פרטי לא יקים מפעל לייצור חשמל שיעמוד דומם ויחכה לשיא הביקוש. אילו אפשר היה לאגור חשמל, בעיית הרזרבה הדוממת לא היתה קיימת. אבל הקפיטליזם המוצלח שלנו טרם המציא את אבקת החשמל , ולכן הממשלה הדפוקה והבלתי יעילה צריכה לדאוג להקמתן של תחנות חשמל דוממות. אם בממשלה שלנו מאמינים בגז – שיקימו תחנה בגז טבעי. אבל שלא ימסמסו את ההחלטה ויעשו לנו הפסקות חשמל נוסח קליפורניה.
א-פרופו
כל דבר ראוי להפרטה – במיוחד לדעת הסוציאליסטים שלום שמחון ממפלגת העבודה ואבשלום וילן ממרצ. אלה רוצים להפריט את הקרקע, אבל לא סתם להפריט למרבה במחיר, אלא לתת את הקרקע למי שחוכר אותה כיום לצורכי חקלאות. יסלחו לי שני המחוקקים הנמרצים האלה, אבל לדעתי הצעת החוק "לעיגון זכויות החקלאים" לא היתה עולה בכנסת, אילו הקרקע – ברובה הגדול – היתה מעובדת בידי חקלאים אזרחי ישראל שאינם יהודים.
הדיון בכנסת נקטע כאשר היועץ המשפטי לממשלה טען כי הצעת החוק מעוררת "סוגיות חוקתיות קשות של פגיעה בקניין הציבור." מדבריו של אליקים רובינשטיין לא ברור בדיוק למה הוא מתכוון. עד היום לא ידענו שיש דבר כזה "קניין ציבורי" שראוי להגנה במידה דומה להגנה על הקניין הפרטי. אבל זה משמח לשמוע שהמשפטן הממשלתי הראשון במעלה חושב מחשבות שכאלה, גם אם קשה למצוא להן ביסוס בספר החוקים.
הנה דוגמא: האם לציבור יש זכות קניינית לקבל חשמל תמורת תשלום? או שמא זכותו של יצרן חשמל או של ספק חשמל להימנע ממתן השירות הזה? האם זכותו של יצרן של תרופה ייחודית להימנע מלספק אותה לציבור? האם זכות הציבור לקבל מוצר שקולה, פחותה או עודפת לזכות הקניין הפרטי של יצרן המוצר? אליקים רובינשטיין פתח את התיבה הזאת. נודה לו אם יסביר מהן זכויות הציבור שהחוק מגן עליהן.
30.1.2001
