אין כסף
אומר צד אחד, זו לא עבודה נטען מצד אחר
מעשים טובים, שלא לדבר על כוונות טובות,
אינם זוכים לתקשורת הולמת. וכך קורה שפרויקט המתמחים של עמותת „רוח חדשה" מתבלט
בצניעותו. עשרות סטודנטים באוניברסיטה העברית אשתקד, כמאה השנה ובעתיד מאות, משקיעים מדי
שבוע כ - 8 שעות בפעילות ציבורית. הכוונה,
מסביר ניר ברקת
יו"ר העמותה, היא לקרב את הסטודנטים לירושלים בתקווה שישתקעו בבירה.
חלק מהחוגים באוניברסיטה אף מכירים בשעות
ההתמחות האלה בניקוד האקדמי. זה אחד התמריצים לסטודנט. הסטודנטים מסייעים למנהלים
בכירים בעניינים שהביורוקרטיה הרגילה מתקשה בהם. לא מכבר הסדירה העמותה את כניסת הסטודנטים
למשרדי הממשלה. ברקת מסביר כי הם יועסקו בפתרון בעיות ספציפיות שאין די כוח-אדם
לטפל בהן. הממשלה „תרוויח" כוח-אדם איכותי.
כאמור, מעשים טובים לא זוכים לתקשורת
אוהדת. מאות הסטודנטים שמשתתפים וישתתפו בפרויקט לא מקבלים ולא יקבלו שכר „כי הם מתנדבים" אומר ברקת, ומסכים עימו המשנה
לנציב שירות המדינה יעקב ברגר.
אבל בשונה מברקת שחושב כי הסטודנטים שהוא
ישלח לממשלה יעבדו בסיוע למנהלים בכירים, ברגר חושב שהם בכלל לא יעבדו. „הם לא מתמחים
בכלום. הם באים כחלק ממסלול הלימודים. הם באים ללמוד. "הם לא יעזרו למנהלים
הבכירים בעבודה. אם כבר, הבכירים יעזרו לסטודנטים בעבודות סמינריוניות". אשרי המאמין.
קשה להאמין לברגר שפקיד בכיר בשירות המדינה
יקדיש יום בשבוע לסטודנט כסיוע בעבודה סמינריונית. די ברור שהסטודנט בא לעבוד, לסייע,
לתת כתף. כך כתוב באתר האינטרנט של העמותה „הסטודנט
עובד מספר מסוים של שעות בתחום המקצועי שבו הוא לומד בתמורה לקבלת חניכה וליווי."
בקיצור: יש לנו סטודנטים מתמחים שלא
מקבלים שכר, אפילו לא שכר מינימום. ברקת טוען שאין כסף. ברגר טוען שאין זו עבודה.
באופן נדיר, שני עורכי-דין שעמדותיהם
מנוגדות קוטבית מסכימים כי זו הפרה של החוק הישראלי. דורית טנא, היועצת המשפטית של ההסתדרות, ונחום פיינברג, עורך-דין פרטי המייצג רק מעסיקים, סבורים שמי שלא משלם לסטודנטים האלה עובר על
חוק שכר מינימום. אפילו ויתר הסטודנט על תשלום, העבירה עדיין בתוקפה. „החוק אינו מוציא
מתחולתו אנשים המבצעים עבודה על מנת ללמוד מקצוע," למד יצחק דהרי, יועץ מס שלא שילם למתמחה אצלו, בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה.
אז איך זה שממשלת ישראל, לצד קבוצה של חברי
כנסת – חלקם מהשמאל – הסכימה להעסיק סטודנטים מבלי לשלם להם? בהתחכמות מילולית שבה עבודה
מוגדרת כלמידה (על אף ששום משרד ממשלתי לא הוסמך כבית-ספר.( שבה מתמחה מוגדר רק כצופה בעבודת המנהל (למרות שבלימודי משפטים כל מתמחה מקבל תשלום).
מילא הממשלה והכנסת ועיריית ירושלים. איך זה
שהתנועה לאיכות השלטון – „כלב השמירה של שלטון החוק, טוהר המידות וטובת
הציבור" – עושה כדבר הזה? מן הסתם שלטון החוק זוכה שם לפרשנות מקילה.
3.3.2005
