הפתרון למשבר מחירי המזון הוא לא הפחתת מע"מ או הגדלת קצבאות למעוטי יכולת • הפתרון הוא מדיניות שתמריץ את החקלאים הישראלים לייצר מזון
מזכיר האו"ם, כמו גם מנהלי הבנק העולמי, הציעו בימים האחרונים כמה הצעות בעניין "משבר המזון . " גם הוטחה ביקורת במדינות שהגבילו את יצוא האורז. קל להבין את העמדה הזו: איסור היצוא, אם הוא אפקטיבי, ימנע התייקרות בהודו, אבל יחמיר את המצב בישראל. זו הזדמנות נאותה לדון בנושא ולהפיק לקחים:
יש בסיס לטענה כי דווקא היצוא של מוצרי מזון הוא הגורם המרכזי לרעב באפריקה ולייצור מצומצם מדי בעולם כולו. שתי יצואניות המזון הגדולות בעולם הן ארה"ב והאיחוד האירופי. שתי ה"מדינות" מסבסדות באופן מסיבי את ייצור המזון ככלי להבטחת הכנסה גבוהה לחקלאיהן. בשנים מסוימות רוב תקציב האיחוד האירופי הולך על סובסידיות לייצור מזון ולאיסומו. כשנוצרים עודפים גדולים, וזה קורה רוב הזמן, נהגו ארה"ב והאיחוד למכור במחירי הפסד בשוק העולמי. מכירה כזו, היצף בלשון הכלכלנים, היא חלק מהמשבר.
איך זה עובד? כאשר אירופה וארה"ב מייצאות חיטה בזול, תושבי עיר הבירה של ניגריה נהנים מחיטה זולה - אבל חקלאי ניגריה פושטים את הרגל ומפסיקים לגדל. זה מביא לרעב באזורי הכפר ולנהירה של רעבים לערים הגדולות, שניזונים ממזון מסובסד שמיוצר בעולם המערבי.
רוב המזון מקורו בגידולים עונתיים. לכן יש החושבים כי המחיר הגבוה לאורז היום, יניב תוספת שטחי גידול בעוד כמה חודשים ועודף היצע של אורז בעוד שנה. אולי. אבל ראוי לשים לב לפער הענק שבין התמורה שמקבל החקלאי לבין המחיר לצרכן. מחקר בריטי על מחיר החלב מצא כי מתוך הרווח הנובע ממכירת בקבוק חלב לצרכן גובה רשת השיווק כ. 90%- וכאן מדובר בבריטניה, שהיא חלק מהאיחוד האירופי שמגן על הכנסת החקלאי. בגידול אורז, ובמדינות שבהן אין חקלאות מתוכננת ומפוקחת, הקשר בין המחיר שמשלם הצרכן לתמורה לחקלאי קטן עוד יותר. במשבר הנוכחי רווחת הדעה כי רבו הספקולנטים בשוּק. מי שבונה על מחזוריות המחירים בחקלאות עלול להתבדות.
בגלל סבסוד היצוא בעולם המערבי ובגלל הכוח העצום של רשתות השיווק (בעיקר מול הספקים שלהן) התחרות מוגבלת למדי. תחרות ככלל יכולה להתקיים רק כאשר יש מלאי גדול. בלי מלאי של מוצר - אין תחרות, והמחיר יכול להשתולל. חשיבות המלאי התבררה במשבר הנוכחי: בפועל לא היה כל מחסור במזון - מה שראו הכל זו ירידה במלאי.
זה רלוונטי למהלך מרכזי שמתכננת הממשלה: הרפורמה בחשמל. בעוד שיש "מלאי אורז," עדיין אין דבר "מלאי חשמל. " חשמל מיוצר רק כאשר יש צריכה, ובאותו הרגע. גם מי שחושב שיכולה להיות תחרות במחיר החשמל, צריך להביא למצב שבו יש מלאי של תחנות כוח העומדות מובטלות ויכולות, בהפעלת הסטרטר, לייצר חשמל. זה לא המצב בישראל. רחוק מזה. לכן רפורמה חשמלית כעת תניב מחסור אמיתי ומחירים אסטרונומיים, שלידם האורז ייראה כבדיחה.
במהלך המשבר היו שהציעו לבטל או להפחית את המע"מ על מוצרי מזון. גם כדי למתן את ההתייקרות וגם כדי לצמצם פגיעה במשקי בית עם הכנסה נמוכה - אלה שמוציאים חלק גדול יותר מהכנסתם על מזון. מדהים הטמטום שלפעמים צף על פני השטח: היבואנים ורשתות השיווק יגבו עבור האורז את המחיר המרבי, בכלל לא מעניין אותם מהו המע"מ. ההתייקרות במחירי הלחם בישראל לא שונה מההתייקרות במדינות עם מע"מ מופחת.
שר הרווחה, יצחק הרצוג, ממליץ להגדיל את הקצבאות כדי לצמצם את הפגיעה במשקי בית עם הכנסה נמוכה. גם התבונה הכלכלית של מהלך כזה התבררה לא פעם כאפסית. אם הממשלה רוצה לשמור על כמות האורז שצורך קשיש (הרצוג הציע העלאת קצבת זיקנה,( עדיף שהממשלה תמכור אורז במישרין למי שבידו תעודת אזרח ותיק. אבל היכולת להדביר את מחירו המאמיר של האורז מותנית בירידה בצריכת המוצר.
אגב, אורז אינו מוצר אחיד יש הבדל גדול במחיר בין סוגי אורז שונים. הגדלת הקצבה וכוח הקנייה של אחרים, כפיצוי על ההתייקרות, תאלץ את בנק ישראל להעלות את הריבית, ובשיעור חד. הריבית לא עולה החודש רק מתוך הערכה שההתייקרות לא תתגלגל. אם נתחיל במרוץ של התייקרות-פיצוי-התייקרות, נחזור לשנות ה80- עם האינפלציה המשוגעת. כדי למנוע אותה הבנק המרכזי יצטרך לבצע ריסון חריף.
אז מה כן? מה עושים עם משקי בית שנפגעו קשות מהתייקרות המזון? אם מבינים ש"פיצוי" כספי רק מנציח את הבעיה ולא פותר דבר, האלטרנטיבה היא ניהול מדיניות חקלאית מהסוג שהקפדנו להזניח. ייצור מזון ושיווקו הוא עניין חשוב מכדי להשאירו למזג האוויר, לקריזות הנדל"ן של חקלאים ולכוח השליטה של המשווקים בשוק. הפתרון לאורז יקר הוא ויתור זמני על אורז. למשל, באמצעות צריכה של תפוחי אדמה. אבל כדי שיהיו כאן די תפוחי אדמה ומוצרי מזון ישראליים, צריך לתכנן את הייצור החקלאי. פעם זה היה עניין של יום-יום. היום רק ענף החלב מתוכנן, והממשלה רוצה להפסיק גם את זה.
תכנון אין פירושו סבסוד מוגזם. גם אין פירושו עובדים זרים או מים מסובסדים. להפך. תכנון פירושו שהממשלה מבטיחה מחיר סביר לייצור מזון שהוכח שהוא כדאי בישראל, ללא תשומות מסובסדות. בתנאים כאלה החקלאים ייכנסו להשקעות, יכשירו עובדים מקומיים בשכר ראוי, שיאפשר להתפרנס מעבודה בחקלאות ברמה גבוהה משכר המינימום ולתקופה ארוכה, וישתמשו במים במשורה. אבל במדיניות שמפעילים ה"ה אולמרט, נתניהו וברק - לממשלה אין תפקיד, וכאשר המיניסטר הסוציאליסטי רוצה קצבאות ולא ייצור מזון - אין לזה סיכוי. חבל.
רק לפני כמה שנים הבטיחו לנו כי ההשתלבות בעולם - הגלובליזציה - תביא אך ברכה. עכשיו מספרים לנו שמחיר המזון עולה כתוצאה מהגלובליזציה - ואין מה לעשות. פעמיים שיקרו לנו.
6. 5. 2008
