במשך שנים היה שיאן השכר במגזר הציבורי רופא בבית החולים סורוקה. היו שהתרעמו, אבל היה משהו מנחם בעובדה שהשיא מצוי בידי רופא - אדם שמביא תועלת ונחת, בוודאי למטופלים.
בדו"ח השכר הנוכחי רואים היפוך הפירמידה. המגזר הרפואי עדיין צועד בראש, אבל את הרופאים החליפו פקידים. ואם יש משהו שמעיד על אובדן הדרך החברתית הרי זו התופעה הזאת. מנהלי הכספים עולים לצמרת. הייצור, הטיפול, ההוראה - נדחקים מטה.
אפשר לתמוה על תענוגות קופת חולים מאוחדת. זה גוף שקיומו על כספי ציבור. מאיפה החוצפה? אחת הסיבות שזה קורה היא שקופות החולים נשלטות ללא פיקוח ציבורי נאות. שנים מנסה האוצר להעביר בכנסת חוק ולפיו דירקטוריון של קופה ימונה על ידי ועדה ציבורית. זה לא עובר כי הכנסת משחקת לידי האינטרסנטים, מנהלי הקופות, שרק זה חסר להם: פיקוח ציבורי נאות.
אחרי המהומה שחולל משרד האוצר בנוגע לשכר הפרופסורים בעת השביתה באוניברסיטאות מעניין לראות את דרכה של הדמגוגיה. לכו תחפשו פרופסור לכימיה, למתמטיקה, לספרות שיושב בצמרת. אין כזה. הפרופסור היחיד בצמרת הוא שוקי שמר, שאת שכרו הגבוה הוא מקבל מקופת חולים מכבי, לא מהאוניברסיטה. ללמדנו כי משכורת מורה היא לא בתחרות מול מה שקורה במגזר הפרטי. ללמדנו שוב מדוע אולי יש בריחת מוחות מההוראה.
חשוב לזכור בפרשה הזאת כי השכר במגזר הציבורי, גם של בעלי שכר גבוה, מתגמד מול מה שמקובל בצמרת של המגזר הפרטי. סלנט ומועלם – המנכ"ל לשעבר והנוכחי של קופת חולים מאוחדת - הם צוציקים ליד מנהלי הבנקים, חברות הביטוח ורוב החברות שנסחרות בבורסה. ומה שקורה בחברות שאינן רשומות בבורסה - על זה אין לנו כלל מושג. ולא צריך לשגות: מאחר ששכר הוא הוצאה בעסק, כל שכר, אפילו מיליון, הוא על חשבון הציבור, גם כאשר הוא משולם בגוף הקרוי פרטי.
12.2.2008
