זו כותרתה של הרצאה שנתן בשבוע שעבר פרופ' ריצ'רד פרימן מאוניברסיטת הרווארד לזכרו של יורם בן פורת, נשיאה לשעבר של האוניברסיטה העברית. מהו האדם הכלכלי כפי שהוא נלמד במוסדות להשכלה גבוהה? מהו האדם הכלכלי המשתקף בתקשורת הכלכלית הדומיננטית? זהו אדם שמביא למרב את תועלתו, את הכנסתו. זה שדואג לאינטרסים של עצמו. ואם כולם ידאגו רק לעצמם - כך מלמדים - נגיע לתוצאה האופטימלית בכלכלה . חזירות כלכלית, אם להשתמש בכינוי שנתן שמעון פרס למדיניות הכלכלית של בנימין נתניהו, היא מתכון להצלחה של כולם, לא רק של החזירים.
פרימן השתמש בהרצאתו בסיפור על הסוס הטרויאני - תוכנת מחשב מושתלת שמכרו צמד ישראלים למשרדי חקירות כדי לבצע ריגול עסקי. אם מתעלמים מההיבט הפלילי, הרי התוכנה היא חיובית, כי היא מסייעת להביא למרב את התועלת של המתחרים כלכלית. כאשר וולמארט, רשת מרכולים אמריקאית ענקית, מורידה את שכר העובדים ואת הכנסת הספקים למינימום - היא עושה טוב לא רק לעצמה אלא לכלל. כאשר מנהלים של חברות ענק גורפים לעצמם שכר ואופציות במאות מיליונים, זו התנהגות הראויה לכל השבח שבו מעטיר אותה הקפיטליזם, כי התועלת לא נשארת רק בידי המקבל. המקסימיזציה פועלת לטובת כולנו.
תלמידי כלכלה הפנימו את ההשקפה הזו. כאשר פרופ' אריאל רובינשטיין שאל אותם מהו מספר המפוטרים הרצוי בעסק שרווחיו ירדו, מרבית הכלכלנים חישבו את המספר על-פי הרווח המרבי הצפוי לעסק. ככה זה בכלכלה .
אלא שפרימן אסף עדויות ממעוז הקפיטליזם החזירי - ארצות-הברית של אמריקה - וגילה שעולם כמנהגו לא נוהג. לשיטתו, מתנהל עתה קרב בין החזירים והאוכל שלהם. ובניסוח שלו: בין תאבי הבצע ושואפי הטוב. ובאנגלית . greed vs. goodness -
התפנית כנגד תאוות הבצע, כמוטיבציה כלכלית חיונית וחיובית, התחזקה באמצעות ענף המחקר המתפתח ביותר בכלכלה : נוירו-כלכלה . מה שעושים החוקרים בענף הזה הוא, בגדול, לבדוק תגובות של מוח האדם לאירועים כלכליים. מאות אלפי נחקרים שיחקו במשחק האולטימטום: מציעים לאדם כסף שהוא יכול לקבל רק בהסכמת חבר. כדי לקבל הסכמה של החבר נאלץ הזוכה להגיש לו הצעה. כל כלכלן תאב בצע יודע היטב מה ההצעה הנכונה: אגורה. מדוע? כי בכך החבר משפר את מצבו (שאלמלא כן היה עם אגורה פחות ,( והמציע "מפסיד" סכום מינימלי. בפועל זה לא עובד. רוב האנשים המשחקים מפעילים וטו כנגד המרוויח, אם אינו מציע להם לפחות שליש. החוקרים מצאו שההחלטה במשחקי האולטימטום מתקבלת באותם אזורים במוח המזוהים עם חמלה, טוב לב ורגש. כלומר, לא מדובר בהחלטה "רציונלית" בלבד, כפי שכלכלנים היו מצפים. ללמדנו, כך פרימן, כי המוטיבציה הכלכלית אינה רק חזירית. תאוות בצע, חזיריות ומקסימיזציה של תועלת הן תכונות שכלכלנים מנסים לייצר באופי הפעילות החברתית שלנו. הן לא קיימות שם באופן טבעי.
וכך לפי פרימן, בארה"ב כמעט מחצית מהשכירים מקבלים עתה שותפות ברווחים. כלכלנים יכולים לטרטר מכאן ועד הודעה חדשה כי השכר נקבע ב"שוק. " לדעת פרימן, בניהול מודרני מבינים ששותפות - במקרה הזה ברווח - היא בעלת ערך רב לייצור רווחים.
3. 6. 2008
