לכפות על הבנקים לא לצמצם ולא לייקר אשראי, להבטיח למעוניינים תשואה בקופות הגמל, להטיל מס עסקאות שיצמצם את התנודתיות בבורסה: כך צריך לטפל במשבר
תהיה "תוכנית חירום," או שוועדת השרים לכלכלה תטרפד את היוזמה? התקשורת לוהטת במידע על תוכנית שנרקחה במשרד האוצר כדי לתקן את המצב. העיתונים ושאר כלי התקשורת בדעה שלצד הקדמת פרויקטים של תשתית, הגדלת תקציב הסיוע למחקר ופיתוח (מו"פ) ודחייה בתשלומי מסים, תטפל התוכנית גם בשוק ההון. איך? יש המציעים רכישה של איגרות חוב קונצרניות בידי הממשלה.
אם אכן זה מה שמבשלים השפים באוצר, כדאי שיחזרו לבית-הספר לבישול. לא שיהיה מישהו שיתנגד להקדמת סלילת כביש (חוץ מכותב שורות אלה. ( לא שיהיה מישהו שיחלוק על הגדלת הסיוע למו"פ. דברים שכאלה מקובלים על רוב הכלכלנים בכל יום, בכל שעה, בצמיחה, במיתון. לכן אין כאן רבותא. מה שחשוב זה לאבחן את המחלה, את הסימפטומים שלה ואת דרכי הטיפול.
מי שממליץ שהממשלה תקנה אג"ח של חברות, מכשיל את המדיניות. זהו דיבור מתוך הפוזיציה. למהלך כזה אין שחר ואין תועלת, למעט תועלתם של כמה בעלי הון שחברות שבשליטתם הנפיקו את המזבלה האג"חית. זה בזבוז מקורות משווע.
אחד הסימפטומים של המחלה הפיננסית הנוכחית הוא הירידה החדה במחיר של אותן איגרות חוב. אלא שלאף אדם, כולל כלכלנים מעולים, אין מושג קלוש מהו המחיר הנכון של אג"ח דלק נדל"ן או אג"ח תעשייה אווירית או כל אג"ח אחר. יכול להיות שהמחיר הנוכחי, הכל-כך נמוך, הוא עדיין גבוה מדי כאשר לוקחים בחשבון את היכולות של התאגידים המנפיקים. מה גם שלא ברור מה בדיוק רוצים מהממשלה: שתקנה את כל האג"ח? של כולם? רק של טייקונים חביבי השלטון?
המחלה האקוטית הראשונה היא הפדיונות בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות. המחלה הזו היא גם גורם מרכזי לסימפטום של ירידת מחיר האג"ח. לכאורה, אם הממשלה תקנה אג"ח קונצרניות, היא תרים את השוק ותקטין את הסיכוי למשיכת כספים מהחיסכון ארוך הטווח. אבל זה בכלל לא ברור. האם השוק מבחין עתה בין אג"ח של אפריקה ישראל לבין המניה של אותה חברה? כנראה שלא. ואם כך, האם על הממשלה לקנות גם את המניות של החברות האלה? טירוף מושלם.
הדרך לטפל במחלה היא שהממשלה תודיע לכל מי שיש לו קופת גמל נזילה או קרן השתלמות נזילה, כי אם ייתן הוראה שכספו יופקד באוצר לשלוש שנים, תובטח לו תשואה ריאלית של, נניח, 3% לשנה. זה יהיה התמריץ העיקרי להפסקת ההוראות לפדיון כספים מהחיסכון לטווח ארוך.
באותן שלוש שנים כל הפקדה נוספת באותם חשבונות תמשיך ליהנות מהטבת המס. ואת מחיר המניות ואיגרות החוב שבבורסה – להשאיר לגורל הביקוש וההיצע.
המחלה השנייה היא בבנקאות, אך ממעטים לדבר עליה. בחודש שעבר הבנק המרכזי הוריד את הריבית (שהוא משלם לבנקים,( אבל הריבית (שהציבור משלם) עלתה. זו מלכודת נזילות קלאסית.
מה שקורה, ולא רק כאן, הוא שהבנקים המרכזיים מזרימים כסף. הם עושים כן במישרין (למשל על-ידי רכישה של איגרות חוב שהם הנפיקו) או בעקיפין (על-ידי הורדת ריבית. ( אבל הבנקים המסחריים לא מפחיתים את הריבית לציבור. וגם כאשר הם מפחיתים את הריבית בשיעור מזערי, הם מקצצים בכמות האשראי. כך, למשל, כמות אמצעי התשלום בשנה ורבע האחרונות (עד אוגוסט) עלתה ב12- מיליארד שקל, ואילו כמות האשראי עלתה בחצי מזה.
יש לשער כי הנתונים מאוגוסט ואילך קשים הרבה יותר, כי אז המשבר התעצם במידה משמעותית. במילים פשוטות: הבנקים המסחריים מטרפדים את המדיניות המרחיבה של הבנק המרכזי. הם לא עושים את זה בכוונת טרפוד, הם עושים את זה מפחד. בשנים האחרונות הם נתנו אשראי בלי בחינה מספיק מדוקדקת. עתה הם חוששים לגורל הכסף שייתנו. הפחד – גם בכלכלה – משתק.
וזו היום הצרה מספר אחת של הכלכלה , כי אם הבנק המרכזי לא יכול להרחיב את האשראי – המדיניות לא אפקטיבית. במצב הזה ראוי שהממשלה והבנק המרכזי יתערבו במערכת האשראי. ההצעה לדחות תשלומי מס בחודשיים היא בכיוון הזה. זה לא מספיק. רחוק מזה.
זה מקרה קלאסי שבו על הבנק המרכזי להורות לבנקים, בפקודה, שלא להפחית מכסות אשראי ולא לגבות ריבית על קו אשראי שהיא יותר משיעור שהבנק המרכזי יקבע. ואם הבנקים יצעקו, יבכו, ירוצו לבית-המשפט – אז בבקשה. מה שקורה במערכת האשראי חשוב מכדי לתת לפחדנות הבנקאית להכריע בו.
במקביל על הממשלה לתת אשראי משלה להשקעות חדשות שאינן מתבצעות באמצעות המערכת הבנקאית. סידור כזה היה קיים בעבר (קוראים לזה פמל"ה - פיקדון למתן הלוואות) וראוי להרחיבו במידה משמעותית. ואם מנהלי הבנקים ובעלי הבנקים יעשו בעיות – יש למנות מנהלים אחרים שיעשו את העבודה.
העניין השלישי שראוי לטיפול מיידי הוא שהבורסה נשלטת היום בידי מוכרים. כפי שנשלטה עד לפני שנה בידי קונים. את התנודתיות בבורסה צריך לרסן. מכאן ההצעה להטיל מס עסקאות במקרה שמדד הבורסה עולה או יורד ביותר מעשירית האחוז ליום, ובשיעור שעולה ככל שהתנודה גדולה יותר.
המס הזה הוא מהסוג הבא: אם נתת הוראת מכירה לנייר ערך ובאותו יום הבורסה עלתה או ירדה עד עשירית האחוז (הבורסה כולה, לא נייר הערך שלך) – אין מס. אם הבורסה עלתה או ירדה באחוז, תשלם מס עסקה של ,3% ואם היא עלתה או ירדה ב,5%- המס עולה ל. 6%- המס יוטל גם על מכירות של קרנות נאמנות וקופות גמל. לפאניקה, במקרה של מס כזה, יהיה מחיר ממשי וכואב.
המס חייב להיות סימטרי הן בעליות והן בירידות. הטענה שבורסה עולה היא חיובית (הדיווח המקובל) אינה נכונה. לכן אין לעודד עליות במחירי ניירות הערך, ואין למנוע ירידות במחירים. מבחינה כלכלית אין לעליות כל עדיפות על ירידות. אולי להפך, כי בעליות יש תחושה (כרגיל מוטעית) של רווח, אבל עליות הן המנוע של הירידות. חובה לרסן את הקצב בשני הכיוונים.
18. 11. 2008
