מחקר חדש בדק אם שלוש החלטות של הממשלה — הגדלת ההוצאה, צמצום הגירעון והפחתת המיסים — מתיישבות זו עם זו * מסקנה: הפאזל לא יחזיק מעמד ויוביל את החוב הממשלתי אל פי תהום
בפוליטיקה המתנהלת באופן סביר יש חילוקי דעות על מדיניות. יש מי שרוצה להוריד מיסים, ויש מי שמתנגד. יש מי שבעד לתת יותר כסף לחינוך, ויש מי שנגד. בישראל של השנים האחרונות - אם מסתכלים על הליכוד, קדימה, העבודה, ישראל ביתנו והמפלגות החרדיות - אין הבדלים. פואד בן אליעזר מרגיש נינוחות אידיאולוגית בחברתו של בנימין נתניהו בדיוק כפי שהרגיש בממשלתו של אולמרט. ציפי לבני ונתניהו - עד לפני כמה שנים חברים באותה מפלגה - אפילו לא מתאמצים למצוא הבדלים ביניהם בענייני כלכלה וחברה. במצב הזה, תפקיד הצגת "הדעה האחרת" נופל על המפלגות שבקצוות או על גופים לא מפלגתיים.
וכך, במדור הזה נדונה לפני חודשיים (תחת הכותרת "נוסחה מטורללת(" החלטת הממשלה על נוסחה חדשה לקביעת הוצאות הממשלה. הנוסחה הוגדרה מטורללת בגלל השלכותיה הכלכליות והחברתיות. למדור ולממשלה דעות שונות על מה ראוי ומה לא. הפרופסורים נתן זוסמן ואביה ספיבק, מהתוכנית לכלכלה וחברה במכון ואן ליר, החליטו, לשם שינוי, שלא להתווכח עם הממשלה על המדיניות, אלא לבדוק אם פואד בן אליעזר, אביגדור ליברמן, יובל שטייניץ ושאר חברי הממשלה בכלל מבינים מה הם עושים - לשיטתם. הם צירפו יחדיו שלוש החלטות ממשלה: נוסחת ההוצאה, נוסחת המיסים ונוסחת הגירעון, ושאלו: היישבו שלושתן יחדיו?
למי ששכח מהן ההחלטות: הממשלה קבעה נוסחה שתאפשר בשנה הבאה הגדלה של 2. 6% בהוצאות, הפחתה במיסים (ונתניהו הבטיח עוד הפחתות,( ובנוסף קבעה יעד גירעון של 2% מהתוצר ל2012- וגירעון קטן עוד יותר בעתיד. זוסמן וספיבק בחנו אם שלוש ההחלטות האלה עקביות זו עם זו. האם הקטנת המס והגדלת ההוצאה יאפשרו להקטין את הגירעון? האם הפחתת המס והקטנת הגירעון יאפשרו לעמוד בתוכנית ההוצאות? התשובה שלהם היא שלילית לחלוטין.
הנה כמה דוגמאות: אם הממשלה מבקשת לממש את ההוצאה שעליה החליטה לא מכבר, ואם היא מבקשת לעמוד ביעד הגירעון שקבעה, אזי גם אם המשק יצמח בקצב של 3. 4% לשנה - יהיה בשנה הבאה חוסר של 3 מיליארד שקל ובשנה שאחריה חוסר של 12 מיליארד שקל בהכנסות. והמספר הזה ילך ויגדל עם השנים.
אם הממשלה תעמוד ביעד ההוצאה שקבעה ותבצע את הפחתות המס שכבר נחקקו ואת אלה שהובטחו, או אז הגירעון הממשלתי יעמוד על 4% מהתוצר הלאומי, במקום 2% ופחות מזה. התוצאה: החוב הציבורי ילך ויגדל, אם כי שיעורו כאחוז מהתוצר יישאר קבוע ,80% - לעומת יעד של 60% שקבעה הממשלה בעצמה.
איך זה שהממשלה מתנהגת בצורה כל כך מטופשת? איך זה שמשרדי האוצר והמועצה הלאומית לכלכלה וחברה, בראשות פרופ' יוג'ין קנדל, לא שמו לב שהם ממליצים לממשלה על החלטות שלא מתיישבות זו עם זו? איך זה שפואד בן אליעזר, השר הכלכלי הבכיר אחרי שר האוצר, לא הפעיל את עשרות הכלכלנים במשרדו בטרם הצביע בעד אסופת השטויות האלה?
אחת האפשרויות היא שלא עלה בדעת הנוגעים בדבר שצריך לעשות בדיקות היגיון להצעות שיובל שטייניץ מביא לממשלה. הוא הרי פילוסוף במקצועו, ולוגיקה היא ביסוד מחשבתו. זה לא מסביר מדוע יוג'ין קנדל וצוותו לא ערכו את הבדיקות שראוי היה לערוך. קנדל הוא כלכלן שאמור לדעת חשבון טוב לפחות כמו זוסמן וספיבק.
לכל הנוגעים בדבר הייתה התראה: לפני שנה הזהירה מנהלת חטיבת המחקר של בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, מפני חוסר העקביות בהחלטות הממשלה. זה היה כאשר נוסחת ההוצאה הממשלתית קבעה עדיין הגדלה של 1. 7% בהוצאה, ולא של ,2. 6% כפי שנקבע לפני חודשיים. כלומר, גם עם הוצאה מצומצמת יותר אי אפשר להפחית במיסים ולהקטין בגירעון כפי שנקבע. עוד לפני שנה הציעה פלוג לשנות את "הכללים הפיסקליים" - שם כולל לנוסחאות ההוצאה, המס והגירעון. ד"ר עדי ברנדר מבנק ישראל הציג עמדה דומה במאמר שפירסם ברבעון למיסים שמוציא משרד האוצר עצמו.
גם פלוג וגם ברנדר אז, וגם זוסמן וספיבק עתה, מצביעים על כך שהגורם המרכזי לכשל המערכות הוא בנימין נתניהו. מדוע נתניהו? כי הוא זה שמוביל את הפחתות המיסים ומתעקש עליהן. החוקרים מראים שכבר היום נטל המס בישראל נמוך הן מהממוצע של מדינות הOECD- והן מהממוצע של מדינות האיחוד האירופי. נתניהו, שכל כך מתגאה בחברותנו בארגוני המדינות העשירות, מוליך את המיסים בישראל אל פי תהום.
חשוב לזכור כי רמת ההוצאה של הממשלה בישראל אף היא נמוכה יחסית, בעוד שרמת החוב גבוהה יחסית. לכן, מי שאוהב מועדונים כלכליים כמו נתניהו, אמור לשאוף להגדיל את ההוצאה, להגדיל את המיסים ולהקטין את הגירעון. נתניהו עושה את ההפך.
25. 5. 2010
