יש כמה דרוזים שמאמינים בגלגול נשמות, ויש יהודים שמאמינים שכאשר גברת משיח תואיל לבוא - העצמות יתחברו מחדש ויקומו לקלל זה את זה. אבל הדעה הרווחת היא שמוות הוא עניין סופי, ומה שנותר לעשות הוא לקבוע את העיתוי. עניין לא פשוט. על כן מינו ועדה, ועדת סל התרופות.
כבר בעת הקמתה הוכיח מקימהּ כי לא קרא את "סופר פריקונומיקס" - ספרם החדש של סטיבן לוויט וסטיבן דובנר . (*) הכל עניין של תמריצים, פוסקים המחברים, שספרם הראשון, "פריקונומיקס ," הוא הספר הכלכלי הנקרא ביותר בעשור האחרון. הספר הראשון זכה להדים בעיקר בגלל ההסבר שנתנו השניים לירידה בשיעורי הפשיעה בארה"ב - פסיקת בית המשפט העליון בעד זכות ההפלה לאישה. בספר החדש הם מנסים להסביר, בין היתר, מדוע למחבלים מתאבדים כדאי להוציא ביטוח חיים.
הסופרים מודים שאין הם מבינים דבר ב"כלכלה ," ואין להם מה לומר על המשבר שהיה וספיחיו המרובים. הם מתעסקים עם ההתנהגות האנושית, הנובעת מתמריצים כספיים, ארגוניים וחוקיים. הנה מבט על ועדת סל התרופות, בעיני קורא של הספר הכלכלי המשעשע.
אנשים צעירים אומרים לעתים כי ברגע שיתברר להם שמותם קרוב, הם ייקחו גלולת ציאניד או יביאו למותם היזום בדרך אחרת, כדי למנוע את הסבל השכיח לקראת המוות. ככל שמתבגרים, אנשים מסתכלים על החיים אחרת ומאמינים דווקא בדחיית המועד, גם במחיר אישי (כאבים, חוסר תפקוד וממון רב) וחברתי גבוה.
מהרכב חברי ועדת סל התרופות קל ללמוד שאלה טיפוסים שיפעלו נמרצות להעלאת תוחלת החיים, אפילו במחיר גבוה. חוסר האיזון השורר בגילים של חברי הוועדה מלמד כי גם שר הבריאות, בנימין נתניהו, מעדיף את הגישה הקשישה.
מי שעומד בראש הוועדה הוא רפי ביאר, שגילו קרוב ל. 60- שאר חברי הוועדה הם מומחים בעלי מעמד ותק במקצועם. כלומר, היא עמוסה בחתיארים שהתמריץ שלהם ידוע ומובן, ומנוגד לדעת אנשים צעירים יותר. מכאן סביר שהם ימליצו לממשלה להכניס לסל הבריאות כל מיני תרופות וטיפולים שאנשים צעירים, לו היו חברים בוועדה, היו מתנגדים להם. כך לפחות מפרש מדור זה את תורת ההתנהגות האנושית של לוויט ודובנר.
שני הכלכלנים היו יודעים די בבירור מה יוחלט בוועדת סל התרופות, אף שספק אם הם בכלל מודעים לקיומה. בוועדה יש יחסית הרבה רופאים. האם לרופאים יש יתרון כלשהו על פני אחרים בהחלטה איזה טיפול ראוי להוסיף למערכת הבריאות? בהחלט לא. זו שאלה ערכית, חברתית, פוליטית, ודעת הרופא שווה לדעת ההדיוט המצוי. ממצאי מחקר על טיפולי רופאים בחדרי מיון מלמדים שהפער בין מי שנחשב רופא טוב למי שנחשב רופא לא יוצלח הם קטנים מאוד - לכל היותר 10% בשיעורי התמותה. אבל העובדה שיש יחסית הרבה רופאים בוועדה תביא לכך שייכנסו יותר "טיפולים" שתועלתם בספק.
בגלל סכנת התביעה על רשלנות רפואית, רופאים מפריזים בבדיקות וגורמים להוצאה כספית מיותרת. גם קיומה של עוד "תרופה," בעייתית ככל שתהיה, מקטין את הסיכון של הרופא ואת אי הנעימות כלפי החולים. אגב, מי שנמצא במיון ומבקש לדעת מי הרופא היותר טוב, מוזמן לקרוא בספר שני כללים פשוטים, שהסטטיסטיקה מלמדת שהם מוצלחים יותר.
בכל מקרה, לפי המחברים, לקבל טיפול בחדר מיון אינה האופציה המוצלחת מבחינת הארכת תוחלת החיים. בכמה מדינות נמצא ששיעורי התמותה דווקא ירדו בעת שביתות של רופאים, כמו גם בזמנים שבהם רופאים נמצאו בכינוסים הרבים שהם משתתפים בהם – שחלקם ממומן בידי חברות לייצור תרופות. כלומר, החברות והרופאים שותפים לטיפולי יתר ובדיקות יתר, שאינם בהכרח תורמים למצב הבריאותי.
בעייתיות במיוחד, טוענים מחברי הספר, הן התרופות הכימותרפיות. נגד סרטן במערכת הדם והלימפה הטיפול יעיל למדי, אך נגד סרטן באיברים אחרים "הכימותרפיה בלתי יעילה באופן מפתיע. " תועלתה להארכת תוחלת החיים היא בערך " ,2%ויש שורה ארוכה של מחלות ששיעור התועלת הוא אפס. " הם מצטטים מחקרים שמצביעים על טיפולים שמאריכים את תוחלת החיים בחודשיים, בעלות של מאות אלפי דולר.
תשאלו אדם מבוגר אם "שווה" לשלם מחיר כזה עבור הארכה צנועה כזו בתוחלת החיים, והתשובה תהיה שונה לחלוטין מזו של אנשים צעירים, שיפסלו את הטיפול על הסף. מבנה ועדת סל התרופות מגדיל לכן עד מאוד את הסיכוי של טיפולים אזוטריים להיכנס לסל. הרופא הטיפוסי מעדיף לתת את הטיפול היקר והספק-מועיל מאשר לומר לחולה: מצבך איום, אין סיכוי. וזו בהחלט תגובה אנושית.
שלא יהיה ספק: המאבק למען חולי הסרטן הוא לא רק חיוני, אלא אפילו מצליח, אבל לא כל טיפול הוא כזה. מחברי הספר מנסים להצביע על ההטיה שיש לנו לכיוונים מסוימים.
מי שטיעוני התמריצים של לוויט ודובנר לא משכנעים אותו, כדאי שיעיין במחקר שבדק מה קרה לשיעורי התמותה לקראת ועם ביטול מס העיזבון באוסטרליה. בשבועות שקדמו לביטול המס נמצאה ירידה משמעותית בשיעור התמותה, שגדלה מיד אחרי ביטול המס. מה שתמריץ כספי עושה לתוחלת החיים.
(*) Steven Levitt & Stephen Dubner: Super
16.11.2010
