לפעמים יש יתרון כאשר שר האוצר חושב שראש הממשלה הוא שפן כלכלי. בחודש הראשון לכהונת הממשלה סגר נתניהו הסכם עם ההסתדרות מאחורי גבו של שטייניץ. שר האוצר ידע שאם ימתח את חבל הסכסוך עם ההסתדרות יותר מדי - התרגיל יחזור על עצמו. אחרי יום של שביתה, נתניהו היה מזמין את עיני וסוגר איתו הסכם. לכן, כמו שכתוב בספרים, סגרו עסקה רגע לפני נתניהו.
מכיוון שעיני ידע מה שידעו כולם על יחסי נתניהו-שטייניץ, ההסכם נוטה לטובת ההסתדרות בהשוואה לנקודות המוצא של שני הצדדים. - 8% עלות המשוערת של ההסכם - הוא מספר שקרוב הרבה יותר ל10. 5%- (עמדת הפתיחה של ההסתדרות) מאשר ל1. 5%- (עמדת הפתיחה של הממשלה. ( מבחינה מתמטית, המספר הוגן למדי. הוא מכסה את הפער שבין האינפלציה הצפויה וזחילת השכר האוטומטית ומעניק הטבה נוספת לאמהות עובדות ולעובדים לעת פרישה מעבודה.
מנקודת ראותו של שר האוצר, מדובר בכישלון. גם בגלל שהמספר כלל לא דומה להצעת הפתיחה, אבל בעיקר בגלל שהוא לא השיג שום "שינוי מבני. " גם אחרי ההסכם יהיו עובדים במגזר הציבורי עם שכר שמעל למינימום המקבלים "השלמת הכנסה" - עניין שהאוצר תקף בחריפות בחודשים האחרונים. גם עניין "הגמשת" תנאי העבודה במגזר הציבורי נשאר מעורפל כשהיה. בקיצור: שטייניץ הוכיח לכולם, פעם נוספת, שלא ממש צריך לספור אותו בהחלטות כלכליות חשובות. יצחק תשובה, טייקון גז מקומי, יכול לנשום לרווחה. איומי שטייניץ להכביד את עול המיסוי על טייקונינו המוגזים ")ועדת ששינסקי (" הם נטולי ביסוס פוליטי, גם אם יש בהם צדק רב.
ההישג הציבורי הענק של ההסכם אינו בשקט התעשייתי המובטח. לכל ברור שאם יהיה סכסוך מקומי, למשל משרד האוצר לא יעמוד בהתחייבותו לפנסיה לעובדי רשות שדות התעופה, שקט כזה לא יהיה . ההישג הוא בהסדר הפנסיה הכלול בו. הגדלת התשלומים החודשיים מ17. 5%- ל19. 5%- הוא מהלך חיוני וראוי, אפילו שמחצית תוספת התשלום נופלת על העובד. כל מה שנחוץ עתה זה ששר האוצר יעביר את פרק הפנסיה בהסכם הקיבוצי שייחתם לצו הרחבה על כלל המשק, כדי שגם עובדים אחרים יוכלו להבטיח להם רמת חיים סבירה לעת שיפרשו מעבודה. זה יעמת את שטייניץ עם המעסיקים הפרטיים, שלבטח יסרבו. מי שחותם על צו שכזה הוא שר התעשייה והתעסוקה. בן אליעזר יעשה את זה ברצון. אבל אם שטייניץ מחפש מנהיגות - זה הסעיף שיוביל אותו לשם.
3. 11. 2010
