לזכותו של ח"כ משה גרשוני (גימלאים) נרשמה התגובה המקורית ביותר לעלייה האחרונה במחיר הלחם. בעוד חבריו זועקים על מחטף ועל חוסר רגישות, לגרשוני יש פתרון: לבטל את הכשרות על כל מוצרי המזון. כך, לטענתו, יוזלו כל מוצרי המזון – וירווח לצרכנים.
הח"כ הצעיר מעלה רעיון מעניין בפני עצמו, אבל הוא לא ממש רלוונטי למחיר הלחם. כי מה יציע גרשוני אם בעוד כמה חודשים שוב יעלה מחיר החיטה ? הסערה הציבורית, כלומר בקרב הפוליטיקאים, סביב מחיר הלחם מסתירה את מחדליהם בשורה ארוכה של נושאים שחשיבותם עולה עשרות מונים על מחירו של הלחם האחיד:
המתנגדים אומרים שחלק ממשתתפי התוכנית מטורטרים על-ידי הגופים הפרטיים שמבצעים את המשימה, לאחר שזכו במכרז ממשלתי. לא זה המקום לדון בטיבה של התוכנית ועד כמה היא מצליחה, אבל הנה מוקש: מפעילי התוכנית מקבלים בונוס על צמצום מספר הקיצבאות שהמדינה משלמת, ולא – כפי שראוי שיהיה – רק על הצלחה למצוא תעסוקה הולמת למובטלים. כך יש למפעילים תמריץ לזרוק מובטלים מהתוכנית להשבה לעבודה (כי קשה למצוא עבורם עבודה) בטענות שונות ומשונות – כדי להרוויח בונוס על קיצוץ בקיצבה. דו"ח בנק ישראל " :2005 יש בו) בתמריץ הזה) לעודד מדיניות קשוחה מדי. . . להביא לשלילה של קיצבת קיום של מי שאינם מסוגלים להשתתף בתוכנית. " הדו"ח גם מציין, כי המדינה נותנת תמריץ למפעילים אם הם לא נותנים למשתתפים סיוע מכספי הממשלה במעונות יום לילדים, תחבורה, ביגוד ושירותים רפואיים, המגיע להם על-פי החוק. גם החברה הבריטית שמפעילה את הניסוי בירושלים מתקשה להבין את המדיניות הממשלתית הזו.
שרובם יתקיימו בעוני בעת שיפרשו מעבודה. הנושא חרה לליבו של יו"ר ועדת הכספים, וזה הגיש הצעת חוק לפנסיה חובה. הוא עשה אפילו מסיבת עיתונאים ובה השתתף שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, שסמך ידו על התוכנית. מה קרה? שום דבר לא קרה. הקואליציה המשיכה לבלום כל יוזמה בכיוון הזה. גם כאשר מונה אותו יו"ר של ועדת כספים לתפקיד שר בממשלה – הוא המשיך במחדלו. קוראים לו אברהם הירשזון, והוא עכשיו שר האוצר. נראה מה הוא, וגם שר הביטחון שבעבר היה בהסתדרות והגיש אף הוא הצעת חוק לפנסיה לכל, יעשו עתה. אנחנו הרי יודעים מה: הם יקימו ועדה. עובדה: זה מה שכתוב בקווי היסוד של הממשלה.
זה לא הסוף. בעוד שעבור פנסיה משלמים רק מעסיקים שעובדיהם מבוטחים בקרן פנסיה, הפחתת דמי הביטוח הלאומי ניתנה לכל המעסיקים – גם למעסיקים שמבטחים עובדים בקרן פנסיה חדשה (שבה לא הוגדלו דמי הפנסיה) וגם למעסיקים שכלל לא מבטחים את עובדיהם לפנסיה. משרד האוצר חילק 3 מיליארד שקל לשנה למעסיקים, סתם כך.
בסיפור הזה דווקא משרד האוצר יוצא טוב. הוא הניח על שולחן הממשלה הצעה להטיל מס גבוה על העסקת עובד זר – מס שישווה את עלות העבודה של עובדים לא ישראלים לעלות העבודה של עובדים ישראלים. אלא שהכנסת מסרבת. הלובי של החקלאים והקבלנים זוכה אצל ח"כינו ליותר סימפטיה ממובטלי ישראל. גם מי שחושב שאפשר להתעלם ממובטלים, ראוי שישים לב לתוצאה הבאה: יש בשנתיים האחרונות עלייה בשכר הריאלי הממוצע, אבל כמעט כולה בענפים שבהם מועסקים עובדים משכילים. בענפים שבהם יש תחרות של עובדים זרים, השכר עלה רק במעט. לא רק מובטלים נפגעים מהסדר העובדים הזרים – גם מי שעובדים.
הקרב על התרופות הוא אחד הבלופים הגדולים במערכת הבריאות שלנו. הוא לפעמים תורם להארכת תוחלת החיים של חולים ספורים בחודשים ספורים, אבל בו בזמן מזניחים אצלנו את שני הדברים החשובים ביותר: מניעת מחלות וצמצום אי-השוויון.
פרופ' ליאון אפשטיין, מומחה לאי-שוויון ברפואה, הציג לא מכבר ממצאים על השפעת אי-השוויון על התחלואה: יש הבדלים משמעותיים בתוחלת החיים בין מי שגר בהרצליה למי שגר בבית-שאן. יש הבדל בתמותת תינוקות בין קלנסואה ומג'ר . הסיכוי ללקות בסוכרת גדול יותר אצל עניים מאשר אצל עשירים. מדוע? כי אין כל מאמץ לטיפולים מונעים ולצמצום אי-השוויון באספקת שירותי הבריאות. בהכללה, אנחנו מפקירים את חייהם ובריאותם של מאות אלפים, ומשקיעים מאות מיליונים בהצלתם – לחודשים ספורים – של מתי מעט שהולכים לקרבות ציבוריים בסיוע יצרני תרופות שמטרתם להביא למירב את הרווח שלהם. כל שנה, ולאחרונה לפני חודשיים, אנחנו חוזרים ומחליטים בדיוק את זה. פרופ' גור עופר, מומחה לכלכלת בריאות ,טוען בלהט שאפשר לצמצם את אי-השוויון באספקת שירותי הבריאות אף ללא הגדלה תקציבית של אגורה אחת. עושים כן באמצעות הקצאה כספית שונה של התקציב הקיים. משרד האוצר מתעקש להתנגד, וכולם מצביעים בעד התקציב.
באה משפחת ורטהיימר וביקשה למכור את ישקר לוורן באפט האמריקאי. אפשר היה לשבת בשקט, להביא עורכי-דין ולחתום על עסקה. אבל ככה לא מנהלים עסקים אצלנו. ורטהיימר ובאפט רצו עסקה עם מינימום מס. הם גייסו את שר האוצר (עכשיו ראש הממשלה ,(שגייס עבורם את נציב מס הכנסה, וכך זכו להטבת מס כ"משקיע אסטרטגי" – כחוק, כמובן – של מיליארד דולר לערך. תחשבו על זה: יש לקופת המדינה מיליארד דולר, ומה היא עושה? נותנת את זה לוורן באפט. זה מה שקרוי צמצום ההוצאה הציבורית וחלוקה צודקת של הנטל והתקציב.
מן המפורסמות היא שהכשרה מקצועית היא כלי חשוב ביכולת להוציא אנשים מאבטלה לעבודה. מה עשתה ממשלתנו? קיצצה בקיצבה הניתנת למובטל המשתתף בהכשרה מקצועית. אם מובטל זכאי לדמי אבטלה למשך חצי שנה, הוא לא יכול להיכנס לקורס להכשרה מקצועית שנמשך שבעה חודשים. למה? כדי להציל את המדינה.
לפני כשש שנים פירסמה ועדה ציבורית המלצות בנושא שכר מינימום. הוועדה מצאה כי 13% מכלל השכירים משתכרים מתחת למינימום. זו הסיבה שמרבית חברי הוועדה הסתייגו מהעלאת שכר המינימום (ובכללם צבי אקשטיין, הצפוי להיות משנה לנגיד בנק ישראל. ( מה תעזור העלאת שכר המינימום אם קל לא לשלם אותו, הם תהו? מוסכם על כולם שאין בישראל אכיפה של חוקי עבודה – אחד ההסברים המרכזיים לשכר הנמוך ולאי-השוויון בהכנסה. חנה זוהר, מנהלת עמותת "קו לעובד ,"המסייעת לעובדים, מציינת שגם כאשר יש אכיפה כלשהי של שכר המינימום, אין כלל אכיפה בחוקים אחרים: חופשה שנתית, הבראה, הוצאות נסיעה. בצעד חריג ומבורך חתמו ההסתדרות ושירותי בריאות כללית על הסכם שבו התחייבה הכללית לשאת באחריות לביצוע חוקי העבודה גם אצל קבלנים שלה. מצד שני, הממשלה מתנגדת להצעה הצעת חוק, שלפיה מעסיק שהורשע בעבירות על חוקים אלה לא יוכל להתקשר בעסקה עם הממשלה. היא גם דחתה הצעת חוק שתאפשר לעובד שנשללו זכויותיו לתבוע אותן גם ממי שהעסיק אותו למעשה, ולא רק מחברת כוח אדם שבה היה מועסק כהלכה. בקיצור: הממשלה מתעקשת לא להשקיע מאמץ מינימלי באכיפת חוקי העבודה – כלי מרכזי לשיפור מעמדם של 320,000 עובדים המשתכרים פחות מהמינימום.
10. הנאות הטיסה לחו"ל. ברשימת הנושאים והמהלכים שפגיעתם גדולה מהעלאת מחיר הלחם אפשר לכלול עוד הרבה. לקינוח – נושא שמעולם לא הועלה על סדר היום. הוא נראה חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו: הדיוטי פרי (חנות פטורה ממס) בנמל התעופה לוד.
3. 8 מיליון ישראלים יוצאים מדי שנה את הארץ. היוצאים נהנים משירותי חנויות פטורות ממס. על-פי החוק, מותר להכניס לישראל מוצרים פטורים ממס בסכום של 200 דולר. אם נניח שיעור מס (מע"מ מכס מס קנייה) ממוצע של ,30% הרי שלכל נוסע יש פוטנציאל להטבת מס של 60 דולר. נניח ש70%- מהנוסעים מנצלים את ההטבה, ונקבל כי המדינה מחלקת הטבת מס בסך 700 מיליון שקל לשנה ליוצאים לחו"ל. תארו לכם את החיוך על פני הילדים החולים ומשוללי הזכות לחינוך במדינה, אילו מישהו היה מתקצב להם עוד 700 מיליון שקל לשנה, מדי שנה.
האם הטבת מס לנוסעים לחו"ל היא בסדר עדיפויות ראשון ,או שני? בוודאי שלא. המעשה הנכון הוא לבטל את הדיוטי פרי ולהעביר את הכסף למטרה ראויה הרבה יותר. הסיכוי לכך שואף לאפס.
הנה חלופה: מדוע שהטבת המס תינתן רק למי שנוסע לחו"ל? אם מחלקים הטבת מס, מדוע לא לחלק אותה לכל תושב במדינה מגיל 18 ומעלה? מכיוון שיש חלוקה מעמדית ברורה בנסיעות לחו"ל – בעדינות נניח שדיירי שני העשירונים הנמוכים ביותר נעדרים מרשימת היוצאים לחו"ל – חלוקה מחדש של ההטבה לא תעלה לקופת המדינה אגורה אחת. לעומת זאת, השימוש שייעשה בכסף יהיה שוויוני לחלוטין. *
עובדים זרים הם הגורם המרכזי לאבטלה בקרב בעלי השכלה נמוכה. האוצר מציע להטיל מס גבוה על העסקתם. הכנסת מסרבת: הלובי של החקלאים והקבלנים זוכה ליותר סימפטיה מהמובטלים.
משקל הלחם
שר התעשייה, אלי ישי, כל-כך כעס על העלאת מחיר הלחם, עד שכינס בהפגנתיות את הנהלת משרדו במאפיית אנג'ל בירושלים. ישי גם הודיע כי הוא בוחן הפחתת מחיר הלחם או סבסודו. בדיוק מה שטענו כמה מקודמיו כמו דליה איציק ורן כהן, שכיהנו באותו תפקיד וידם רעדה כאשר חתמו על העלאת המחיר (אלא אם כן ברחו מהארץ והותירו בידי ראש הממשלה את הכבוד לחתום על הצו. (
לחם אחיד, לבן וחלה הם מהמוצרים הבודדים שככל שעולה ההכנסה – צורכים פחות מהם. כמה מוציאה משפחה ממוצעת של עניים על לחם אחיד ולבן? כאשר ח"כ זבולון אורלב היה שר הרווחה ומחיר הלחם עלה, גם הוא צעק. בזמנו הוא חישב שמשפחה ממוצעת קונה שתי כיכרות לחם ליום, וכך הגיע למאות שקלים לחודש. הוא נדהם כאשר קרא ב"ידיעות אחרונות" את הנתונים שמדדה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה: ההוצאה על לחם אחיד ולבן היא 9 שקלים לחודש (במחירי ,(2004 שהם 0. 15% מההוצאה המשפחתית הכוללת של משק בית עני, ו 10%-מכלל ההוצאה של משק בית כזה על לחם בכלל.
מדוע חברי הכנסת ישי, אורלב, כהן וזהבה גלאון לא מתקוממים כל פעם שמשתנה מחיר הפיתה – עוד מוצר מובהק שצריכתו עולה ככל שנהיים עניים יותר? על פיתות מוציאה משפחה ענייה 38. 30 שקל לחודש, והמוצר כלל לא נמצא בפיקוח מחירים. מדוע אלי ישי לא יתחיל לסבסד פיתות? זה יועיל הרבה יותר לעניים.
ואם כבר, שיסבסד סיגריות (עוד מוצר שחביב על עניים יותר מאשר על בעלי הכנסה ממוצעת ומעלה. ( משפחה ענייה ממוצעת מוציאה 132. 70 שקל לחודש על סיגריות. אם ישי יסבסד סיגריות, לעניים יהיה יותר כסף לקנות לחם אחיד. יש להצעה הזו יתרון נוסף: העניים גם יעשנו יותר ,וימותו יותר – וממדי העוני יצטמצמו.
16.5.2006
