י"ב עבר בראשית השנה צנתור ובלבו הושתל תומכן )סטנט. ( הוא נדרש לקחת במשך שנה תרופה לדילול דם בשם פלויקס. מדי חודש רכש בבית מרקחת את התרופה, שמחירה 347 שקל, ושילם 15% מהמחיר. בחודש שעבר הציע לו הרוקח תרופה זהה (מתוצרת טבע) בשם קלופידוגרל, שמחירה 326 שקל (וגם עליה ישלם . (15% זה קרה לאחר שלפני כחודשיים הסתיים הפטנט של פלויקס, ויצרנים אחרים החלו למכור תרופות זהות (גנריות (מתוצרתם. י"ב התעניין: איך זה שהפטנט תם והחלה תחרות - והמחיר בקושי זז?
תרופות בפטנט נהנות ממונופול, ומונופול גובה מחיר גבוה במיוחד. המונופול (הפטנט) מוענק ליצרן המקורי כי יש לו הוצאות פיתוח של כמיליארד דולר על התרופה החדשה. יש גם סיכון רב בפיתוח תרופה חדשה – כי אפשר שהיא לא תצליח. היצרן הגנרי, לעומת זאת, פטור לחלוטין מסיכון, והוצאות הפיתוח שלו זעירות יחסית לאלה של היצרן המקורי.
איך זה שהמחיר כמעט זהה גם לאחר שהסתיים המונופול?
המילה "מחיר" היא הסיפור המרכזי כאן. כי יש מחיר ויש "מחיר . "התרופות נרכשות מהיצרנים עלידי קופות החולים, אבל "מחירי" התרופות נקבעים בידי משרד הבריאות כממוצע של מחיריהן בשבע מדינות, או כמחירן בהולנד – לפי הנמוך מביניהם. האם מחיר עגבנייה נקבע באופן כזה? האם מחיר דירה נקבע באופן כזה? מאיפה השיטה המוזרה הזו?
ל"מחיר" התרופה הזה יש שתי השפעות: העיקרית היא על סכום ההשתתפות העצמית שהחולה משלם עבורה. על פי החוק, שיעור זה בתרופה פלויקס הוא 15% ולכן החולה משלם עליה כ50- שקל בחודש. ההשפעה השנייה היא על קביעת התקציב המיועד לתרופה בסל התרופות (לפי מספר החולים הזקוקים לה ,(מה שיכול להשפיע גם על השאלה אילו וכמה תרופות אחרות ייכנסו לסל.
ברור מי מרוויח מכך שנקבע מחיר גבוה לתרופה. ראשית, קופות החולים, שגובות מהחולים את ההשתתפות העצמית. הקופות מצידן כופרות בטענה שיש להן עניין במחיר גבוה. מצידן שהמחיר יופחת, ובלבד שהן ימשיכו לקבל את אותו הסכום. שהממשלה תשלם את ההפרש.
מי שנהנה עוד יותר ממחיר גבוה לתרופה הוא קופת האוצר. ההסבר: תקציב הבריאות של הממשלה מחושב כהפרש בין עלות סל הבריאות לבין ההשתתפות העצמית של החולים בתרופות ובטיפולים ומס בריאות. כל שקל נוסף שמשלם חולה, חוסך שקל מתקציב המדינה.
בלימודי כלכלה מלמדים כי מחיר נקבע בין קונה מרצון למוכר מרצון. שיטת קביעת "מחירי" התרופות רחוקה מאוד מזה. בעוד שאנחנו משלמים השתתפות עצמית לפי מחיר ממוצע של שבע מדינות, בפועל נקבע לתרופות מחיר שונה לחלוטין בין הקונה מרצון, קופות החולים, לבין המוכרים מרצון, יצרני התרופות. .
ד"ר פיליפ זקס, עורך "פארמה, "ביטאון למדיניות וכלכלת תרופות הקשור ליצרני התרופות המקוריות, טוען שאף שהקופות רוכשות את התרופות הגנריות במחיר נמוך בהרבה מה"מחיר" שקובע משרד הבריאות, המחיר הזה לא מתגלגל לצרכן, אלא לאחר שנים הרבה. תרופה גנרית נמכרת במחיר קרוב למחיר תרופה מקורית, כפי שקורה במקרה של הפלויקס-קלופידוגרל.
מהו המחיר של פלויקס/קלופידוגרל? לקראת 2009 הורחב השימוש בתרופה ולשם כך הועמד תקציב בסל התרופות. כבר אז היה ידוע כי הפטנט של היצרן המקורי מסתיים, וכי לפחות שני יצרנים ישראליים (ואולי עוד אחרים מחו"ל) מחזיקים באישור לייצור התרופה הגנרית. לצורך חישוב התקציב השתמשו במשרד הבריאות במחיר של כ70-שקל, במקום 330 שקל כפי שהיה קודם. אבל המחיר בבתי המרקחת, שצמוד למחיר המרבי שקובע המשרד, ממשיך להיות כ330- שקל. לפי החשבון הזה, מי שקנה החודש קלופידוגרל שילם 70% ממחיר התרופה, בעוד שהחוק קובע שעליו לשלם 15% בלבד.
כל מי ששוחה בים מחירי התרופות מודע לתופעה. לא רק שהחולים נאלצים לשלם עבור תרופות, אלא שהתשלום מנופח באופן מלאכותי. זאת כאשר מחקרים מראים שיש צריכת חסר של תרופות – בעיקר תרופות למניעת מחלות, מסיבות כספיות. אבל כולם מקילים ראש בתופעה.
סמנכ"ל משרד הבריאות , יואל ליפשיץ, מודה שיש בעיה אך אומר שקשה למצוא לה פתרון, כי המשרד לא יודע מהם המחירים שנקבעים בין יצרני התרופות לקופות החולים. כדי למנוע נזק גדול מדי, קבע המשרד תקרות להוצאות על תרופות לחולים כרוניים וקשישים 251-125) שקל לחודש,( ובכוונתו להוריד עוד את גובהן.
בממשלה מציינים כי גם אם יש עודף תשלום על ידי החולים, הכסף לא מתבזבז – הוא נשאר בקופות, ואלה משתמשות בו לתרופות אחרות ולבריאות בכלל. גם אם זה נכון, יש כאן הפרה של רוח החוק ופגיעה בחולים.
הממשלה מתקשקשת. קופות החולים פועלות מכוח חוק ובאמצעות כספי ציבור. כפי שמחייבים אותן לתת טיפול רפואי, אפשר לחייב אותן לדווח על מחירי התרופות. על סמך הניסיון, שלפיו הקופות משלמות פחות ממחצית מה"מחיר" שקובע משרד הבריאות, אפשר להחליט שה"מחיר" ייקבע כממוצע של שבע מדינות, מחולק בשניים. זה יפחית במחצית את ההשתתפות העצמית של החולים, ויקטין את תופעת צריכת החסר של תרופות למניעת מחלות.
חוץ מלחולה, שמשלם הרבה יותר מדי, יש לתופעה נזק אפשרי נוסף: כאשר פלויקס/קלופידרוגל הוכנסה לסל התרופות, ה"מחיר" המחושב שלה היה 330 שקל למנה חודשית. עתה, עם הרחבת השימוש בה, התחשיב נעשה לפי 70 שקל. האם מישהו בודק אם במחיר הגבוה הקופות הרוויחו (או, כמו במקרה של התרופה לטרשת נפוצה – הפסידו?( האם התקציב שהועמד לתרופה, גם אחרי ההרחבה, מנוצל במלואו, או שמא הקופות גורפות רווח שמשמש אותן לרכישת רכב חדש לפקיד הבכיר? ליפשיץ מרגיש לא נוח גם עם המצב הזה, וביוזמתו הוקם צוות הבוחן את העניין.
משרד האוצר, שדופק לנו "רפורמות לייעול המשק" כל שנה, שומר על אדישות משונה במקרה הזה. "שמשרד הבריאות יביא הצעה אחרת איך לקבוע מחיר תרופה," אומר מי מהמעורבים בנושא במשרד. כאילו שה"רפורמה" בנמלים ובמקרקעין חיכתה ליוזמה של משרדי התחבורה ושל מינהל מקרקעי ישראל. לאוצר המצב נוח: כל שקל מיותר שמשלם חולה, הוא שקל שנחסך מהתקציב. ואין טוב מהסידור הזה.
1.9.2009
