אינפלציית
נתניהו
משהו רע קורה כאן למחירים. תלוי איך מסתכלים
על זה אבל במדידה מינימליסטית הקצב השנתי של עליית המחירים הוא 3.1%. המדידה המקסימליסטית מביאה את קצב ההתייקרות ל - 4.5% לשנה. כך או כך, יש כאן חריגה משמעותית מיעד עליית המחירים שקבעה הממשלה (1-3% לשנה.(
אם לנקוט לשון הילדים אז "מי
שהתחיל" הייתה הממשלה. בהחלטות המסים שקיבלה הממשלה ניתנה העדפה להפחתת מס הכנסה ובתמורה
לזה הועלו מסים עקיפים: מע"מ, מס דלק, מס סיגריות, מכוניות והיטל הבצורת. זה התחיל את
מחול עליית המחירים שיניב גם העלאה משמעותית בארנונה.
הממשלה בתבונתה הכלכלית תרמה שליש מעליית
המדד בשלושת החודשים האחרונים. בלי התערבותה סביר שהמדד לא היה חורג מהיעד הממשלתי. מי
שאחראי יחיד לפרשה הזו הוא בנימין נתניהו שהתעקש להפחית את מס הכנסה ואילץ את
חבריו לממשלה להעלות מסים עקיפים. אין ספק: זו אינפלציית נתניהו.
לצידה של הממשלה כשחקן מרכזי התפתחה כאן
בועה נדל"נית. הדיור מהווה כרבע מהמדד. מחירי הדיור עלו בשנה האחרונה ב- 11.8%- פי 3 ממדד המחירים לצרכן. זו בועה
קלאסית. והממשלה יושבת מול הבועה, מסתכלת, בוהה וחס וחלילה שתעשה משהו.
ושלא
יבלבלו לנו את המוח עם מחסור בקרקעות. זה בכלל לא שייך לעניין.
עכשיו המחלה מתחילה להתפשט. התפשטות המחלה
חריגה בנוף של מדינות מפותחות אחרות בעולם. הנה הוכחה שאנחנו עם סגולה.
ההתפשטות אינה מעידה על אובדן שליטה. 4
מתוך 10 סעיפי מדד המחירים לצרכן עדיין ברמה שלילית בחשבון שנתי. והעיקר: אין בדל של עדות
שעליית מחירי המוצרים והשירותים מתגלגלת לשכר. שני אלה מבטיחים למעשה כי הירידה בכוח
הקנייה תבלום את המחירים – אלא אם כן אספקת הכסף הזול למשק תימשך.
ההסתדרות, יש לשער, תתחיל להשמיע קולות על הצורך בתוספת יוקר. אלה יהיו רק
קולות. לא ייצא מזה גרוש כי המגזר היצרני תקוע עם שער חליפין הרסני במדינה שבא
היצוא מהווה כ40%- מהתפוקה הלאומית. לכן, וזה התרחיש הנראה לעין, כוח הקנייה של
המשכורת יידרדר. הריבית כנראה תעלה שוב, ורצוי שבהרבה.
אלא שזה המהלך הקל. מה שקשה יהיה למצוא
פתרון לדולר והיורו השוקעים מול השקל המתעצם על אף הידרדרותו במונחי מחיר המלפפון.
6.9.2009
