אפשר שזרע הפורענות הצפויה לחברת "שראל" נזרע ב2- בפברואר,2005 ביום עיון שנערך מטעם החברה לקניינים של ציוד רפואי. מנכ"ל החברה, משה מודעי, אמר אז: "עם זאת, ושלא ברצונה. . . הפכה שראל לבנק של בתי-החולים הממשלתיים בסכומים המגיעים באופן קבוע כמעט לרבע מיליארד שקל. . . אין זה סוד כי ללא האשראי שמעמידה שראל לרשות בתי-החולים לאורך השנים, היו רובם מתקשים לפעול. אך יש לומר ביושר כי לאשראי זה, הנלקח כהלוואות מהבנקים, יש מחיר כבד. העלות הגבוהה של הריבית המשולמת להם מעמידה את שראל במצבים בלתי-אפשריים של טענות והאשמות מצד הלקוחות, הספקים ומשרד האוצר כאחד. "
שראל היא חברה הקונה תרופות ומכשירים רפואיים במרוכז עבור בתי-החולים בארץ. היא הוקמה בינואר 1995 ונמצאת בבעלות פרטית של עמותה, המורכבת ממנהלי בתי-החולים הציבוריים, ושמה "בתי-חולים ציבוריים למען הציבור. "
משרד האוצר, באמצעות החשב הכללי ירון זליכה, מתכנן לקבור אותה ביולי . 2007 עד אז, ובהדרגה, הוא יבטל את הפטור ממכרז שיש לה במכירת תרופות לבתי-חולים. היא תיאלץ להתחרות, ולא בטוח שתצליח. מסמכי האוצר מראים כי יכולתה להצליח תלויה רק בעניין אחד: הקטנת המרווח בין מחיר התרופה ששראל קונה, לבין מחיר התרופה ששראל מוכרת לבתי-החולים. לטענת האוצר, המרווח הוא ,7% ולפי תחשיב אחר אף . 9% אם האוצר צודק, הרי שבלי שראל יעמדו לרשות בתי-החולים עוד כ10-מיליון דולר לשנה. זה כסף משמעותי.
במסמכי האוצר נטען גם שאין כל פיקוח על שראל. לכאורה, זהו גוף ציבורי שפועל למען בתי-החולים ומנצל את המונופול שלו כדי לקנות תרופות בזול. בפועל, כתוב שם, גם רשם העמותות מתלונן כי בעלי המניות – העמותה של מנהלי בתי-החולים – לא עומדת בדרישות החוק. החברה לא מפרטת נתונים כספיים שהאוצר מבקש. ומכיוון שהחברה היא פרטית – לרשות החברות הממשלתיות אין סמכות לקבל מידע עליה. לטענת האוצר, יש כאן מונופול פרטי, שעושה כרצונו על חשבון כספי הציבור, וסוטה ממטרותיו.
הסטייה העיקרית היא במחירים. כאמור, אלה, לפי האוצר, גבוהים מדי. עובדה: קופות-החולים מצליחות לרכוש תרופות במחירים נמוכים יותר.
הסטייה המשנית כלולה בדברים שצוטטו לעיל מפי המנכ"ל. מודעי אומר שלמעשה הוא נתן לבתי-חולים אשראי (ובכך, לטענת הממשלה, עזר להם לעקוף את מגבלות התקציב שלהם. ( את הכסף הוא גייס מהבנקים בריבית גבוהה. מי שילם את הריבית? הציבור, כי עלות הכסף היא חלק מהעלות של שראל, שמתגלגלת למחיר שנגבה מבתי-חולים עבור תרופות.
זה הרקע להחלטה לחסל את העניין. בעתיד, כך אומר החשב הכללי, תהיה "תחרות בשוק באמצעות מכרזים שיוצאו על-ידי בתי-החולים ללא תלות בחברת שראל . " זה יתחיל עם בתי-החולים הגדולים, שיבא, איכילוב, רמב"ם ואסף הרופא, ואולי יימשך עם הקטנים שבהם. " אנו ממשיכים לבחון את שוק התרופות ואת הדרכים ליצירת רכש מרכזי נוסף שיתחרה בחברת שראל ,"אומר זליכה.
זליכה עשה את כל זה אחרי "שנכשלו כל המאמצים. . . להגביר את הפיקוח. . . חברת שראל ומנהלי בתי-החולים הממשלתיים התנגדו למינוי מנהל יחידת הביקורת בחשב הכללי כיו"ר ועדת הביקורת בדירקטוריון, והתנגדו להצעת החשב הכללי למנות את נציגו כיו"ר ועדת המכרזים. " מכאן המהלך שזליכה מוסמך לעשותו: ביטול הפטור ממכרז שיש לבתי-חולים ממשלתיים ברכישת תרופות וציוד רפואי מחברת שראל.
האוצר, אם מניחים שהמידע שברשותו מדויק, צודק ב100%- בהצעתו לחסל את שראל. הוא טועה ב100%- באלטרנטיבה שהוא מתכנן. שראל מדווחת, למשל, על הרחבת פעילותה למדינות הים התיכון ולמזרח אירופה. יש לשער כי פעילות כזו עולה כסף. והכסף, במקרה הזה, בא מכספי התרופות של בתי-החולים. זו חוצפה שאין כמותה של שימוש בלתי ראוי בכסף ציבורי. אנחנו רוצים תרופות זולות לבתי-חולים בישראל, ולא אקשן כלכלי לסמנכ"ל השיווק של שראל.
אבל האוצר טועה לגבי העתיד, ומעניין שהוא ער לטעות שהוא עומד לעשות. זליכה מבחין בין בתי-חולים גדולים, שלטענתו יכולים להתחרות היטב ברכש תרופות, לבין הקטנים – שאין, וכנראה לא תהיה, להם יכולת כזו. התוצאה: בהנחה שזליכה צודק, בתי-החולים הקטנים – שמבחינה כלכלית הם חלשים – יתקשו עוד יותר לרכוש תרופות זולות מול היצרנים הענקיים. לכן הוא רומז שייתכן שתוקם חברה שתרכוש תרופות רק עבור הקטנים. אבל זה לא ממש יסייע . היכולת להשפיע על מחיר התרופות גדלה יחד עם הגידול בכמות הרכישה.
מי שמבין את זה מגיע למסקנה פשוטה: לא רק שאסור לתת לאף בית-חולים לעשות מכרזים על תרופות, ההיגיון אומר שאסור לתת את הזכות הזו אפילו לקופות-החולים. שירותי בריאות כללית, למשל, היא היום קניין התרופות הגדול בעולם. עכשיו תארו לעצמכם חברה ישראלית שיש לה מונופול לרכוש תרופות לכל הצרכנים הישראלים, ולא רק לכללית. ליתר דיוק, לכל הצרכנים הישראלים שהתרופות עבורם ממומנות מהכיס הציבורי. הכוח של מונופול כזה, מול חברות התרופות, הוא הכלי הכלכלי היחיד שיכול להביא להורדת מחירים של ממש.
לכן החשב הכללי טועה כאשר הוא מדבר על התועלת הצפויה מתחרות בשוק התרופות. לישראל, מדינה עם שירותי בריאות מולאמים, אין עניין בתחרות. יש לנו עניין במונופול שיסחט כל דולר אפשרי מיצרני התרופות והציוד רפואי.
אסור ששראל, או כל גוף פרטי או גוף שבשליטת בתי-חולים או קופות-חולים, יהיו המונופול הזה. למעשה, אפילו לא צריך חברה בע"מ שתעשה את העבודה הזו. משרד הבריאות צריך להקים מנהלת רכש שתפעל כגוף ממשלתי לכל דבר ועניין – עם שכר ממשלתי, עם תקנון ממשלתי ובהתאם לכללים ציבוריים ובפיקוח מבקר המדינה, בדיוק כפי שמשרד הביטחון קונה נשק. הגוף הזה יהיה היחיד שיהיה מוסמך לקנות תרופות עבור בתי-חולים ציבוריים ועבור קופות-חולים הפועלות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי. המנהלת הזאת תפעל ללא רווח בכלל – רק למען מחיר תרופות נמוך יותר.
מה שלא ברור בהתנהלות האוצר הוא מדוע אין מטילים פיקוח על מחירי שראל. הרי מדובר במונופול כמעט מלא. לפי תוכנית זליכה, יש שנה עד לביטול ההסדר הקיים. בתקופה הזו ראוי להטיל עליה פיקוח מחירים מחמיר. אם האוצר צודק, והמרווח הוא ,9%-7% הרי שפיקוח המחירים צריך לצאת לדרך הבוקר, עם הפחתה של 5% בכל המחירים. כלי אחר שעומד לרשות החשב הכללי הוא להפקיע – להלאים – את מניות שראל, להעיף את העמותה בעלת המניות, ולהתחיל בניהול ממלכתי רציני.
11.7.2007
11.7.2007
