בלתי סביר בעליל שמחיר החשמל יועלה רק כדי לספק את כרישי שוק ההון
בפגישה בין ראשי חברת חשמל ורשות החשמל - הגוף הציבורי שקובע את מחיר החשמל - ביקשו מנהלי החברה לייקר את החשמל לצרכנים. לא מכבר ביקשה החברה לגייס כסף באמצעות מכירת אגרות חוב למימון פעילותה. הכישלון היה צורב. גופים שמוכנים לקנות אגרות חוב של עסקים גרועים סירבו לקנות אגרות חוב של חברה שתמיד שילמה חובות במועד.
ראשי חברת חשמל בפאניקה. התגובה של הפיננסיירים להלוואה המבוקשת הייתה כל כך קשה, שנוצר הרושם שהחברה או־טו־טו לא תעמוד בהתחייבויות שלה. מה ביקשו בעלי ההון תמורת הסכמתם לקנות אגרות חוב של החברה? העלאת מחיר החשמל.
מדוע? כי אם לחברה ייכנס יותר כסף מהעלאת מחיר החשמל - ייקל עליה לשלם את הריבית על אותן אגרות חוב. בעלי ההון מבקשים לקחת את הציבור בן ערובה - במחיר חשמל מנופח - תמורת הסכמתם להלוות לחברה כסף, הנדרש לצורך פיתוח רשת החשמל. חברת חשמל אכן נבהלה ורצה לבקש את ההעלאה המבוקשת.
חוצפה כזו כבר לא ראינו הרבה זמן. על פי החוק יש שיטה איך, מתי ובכמה צריך להשתנות מחיר החשמל. מאז שנחקק יש ויכוח מתמשך בין החברה והרשות שקובעת את המחיר, האם הכל נעשה כדין. פעם אחת, משטענה החברה לעוול, היא פנתה לבית המשפט ונדחתה. ככל הידוע ראשי חברת חשמל לא באו הפעם עם הטענה כי ראוי להעלות את המחיר כי יש לכך הצדקה. הם באו עם הטענה שבעלי ההון בשוק הפיננסי של תל־אביב דורשים את זה. הוא שנאמר: חוצפה.
את הבקשה הזו חובה לדחות. האחריות לכך שחברת חשמל נקלעה למצב שמקשה עליה לגייס כסף נופלת כולה על מנהלי החברה ועל ועד העובדים החזק שלה. משנקבע מחיר החשמל, כלולה בו דרישה להתייעלות. משמעות הדרישה היא שעלות הייצור של כל קילווט חשמל תקטן. רוב מוחץ של ההתייעלות הזו מושג אוטומטית. כאשר הביקוש לחשמל גדל, וכל הזמן הוא גדל, לא נדרשת תוספת תחנות כוח, לא נדרשת תוספת חוטים, לא נדרשת תוספת ריבית ולא נדרשת תוספת עובדים. מה שנדרש הוא רק עוד דלק. המשמעות היא שאפשר לייצר יותר חשמל עם פחות הוצאות (למעט דלק,( שמהוות יותר ממחצית מעלות החשמל. קל מאוד, כך זה נראה, להשיג התייעלות מחשמלת.
בפועל, החברה לא השיגה את המקצת שנדרש ממנה. היא ישבה על סיר הבשר במקום לעשות דיאטה.
עכשיו באים מנהלי החברה ודורשים מהצרכנים לשלם עבור התנהלותה הגרועה של החברה בכל השנים האחרונות. מדוע צרכני החשמל צריכים לשאת בנטל הזה? אף אחד לא ממציא סיבה טובה למעט אחת: כי אם לא נשלם יותר - החברה תקרוס.
רשות החשמל דורשת עתה מהחברה תוכנית התייעלות אמינה. נחכה ונראה אם הנהלת החברה תצליח להמציא אמינות שכזו. אבל יש כאן חובה מיוחדת על הממשלה, שהיא גם בעלת כל המניות של מונופול החשמל.
בלתי סביר בעליל שמחיר החשמל יועלה רק בכדי לספק את כרישי שוק ההון, גם אם תושג ההתייעלות הנדרשת. בעלת הבית - הממשלה - התרשלה כל השנים בכך שלא דאגה שמנהלי החברה יעבדו כפי שראוי שיעבדו, ושהחברה תרוויח. את תוכנית ההתייעלות צריכה החברה להציג לפני הממשלה, לא לפני רשות החשמל. ואם היא טובה - שהממשלה, כבעלת מניות, תעמיד לרשות החברה מימון או ערבות מדינה לגיוס הכסף הנדרש לפיתוח רשת החשמל.
צרכני החשמל, ואפילו רשות החשמל על פקידיה הספורים, אינם מסוגלים לפקח האם חברת חשמל עושה דיאטה. בשביל זה יש ממשלה. ליתר דיוק: בשביל זה ראוי שתהיה ממשלה. בנימין בן אליעזר ורוני בר־און - השרים הממונים על החברה - לא יכולים לזרוק על הצרכנים את נטל הבראתה של החברה. זה בעיקר לא מוסרי, אבל גם לא אפשרי. השרים לא יכולים לברוח מאחריות. ולנו אסור לתת להם לברוח.
12. 7. 2007
